אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא מ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 42
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וכן הילכתא דמ"ד תנו חלק לפלוני סתם יהבינן ליה ריבעא. פי' רבינו שמואל זצ"ל סומכוס לטעמיה דאמר ממון המוטל בספק חולקין. והכא נמי מספקא לן אי פלגא קאמר אי חלק משהו קאמר. ופי' דקיימא לן כסומכוס דכתב לן תנא כוותיה בפ' שור שנגח את הפרה. וכן פר"ח זצ"ל דסומכוס לטעמיה. ורבינו ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון כתב אני ברוך האי סברא דרבינו חננאל זצ"ל דחויה מכמה אנפי חדא דקיימא לן דלית הילכתא כסומכוס אפי' בשמא ושמא והיכי פשיט בעיי ממידי דלית הילכתא כסומכוס. ותו מאי אין פחות. ותו דאמר דאם איתא שמא ושמא אין טעין קונה דפלגא יהיב ליה לטעון יורש חלק ממאה יהב לך מאי דוחקין למיטען ריבעא כרב דהא מילתא דברי הכל היא. וליכא למיתליה אטעמא דשיעורי דרבנן ומה דקים להו לאו למיתלי אטעמי. והכין היא מילתא דהיכא דנותן לו חלק בבורו סתם דמשמע בין לשתות בין לכבס בין לבשל בין לבהמה קים להו לרבנן דכל הני מילי לא ספק להו בבציר מריבעא. אבל אם מיעט בתשמישו ואמר לו לשום בחביתו מיעט בכביסתו ובהמתו וסגי ליה בחצי אותו שיעור. ואי אמר לקדירתו מיעט השתיה ואי אמר לטפיח שתיתו מיעט התבשיל. מיהו יותר הוא צריך התבשיל מצורך השתיה והכי פשטו מינה דכל חלק סתם ריבעא הוא. ויש ספרים שכתוב בהן בבור בחבית בקדירה בטפיח. ומשמע חלק נתן בהם. ויש מן הגאונים ז"ל זה הבור בור של יין וחבית דנא של יין והקדירה יין מבושל בקדירה והטפיח כלי שמריק ממנו לקדירה:
1
ב׳כתב רבינו תם זצ"ל דהני שמעתתא דרבה והא מתני' דסומכוס בהקניית מתנה דייקי' אין למידין מהם לדינים אחרים. אבל במקח וממכר בענין הזה דמים מודיעים עכ"ל. וכן כתב רבינו שמשון זצ"ל דלית הילכתא כסומכוס. וכבר כתבתי בבבא קמא. וההיא דרבה פי' רבינו שמואל זצ"ל במוכר. וכן כתב רבי' שמשון זצ"ל אגב אורחיה במוכר. כתב רבינו יצחק אלפס פי' בור זה של מים הוא אם אמר תנו חלק לפלוני בו סתם ולא אמ' לא לחבית ולא לקדירה ולא לזולת' יהבינן ליה רביע שאין דרך בני אדם לומר חלק סתם על פחות מרביע. אבל אם אמר תנו חלק בו לחבית נותנין לו חלק אחד משמונה חלקים. ואם אמר חלק לקדירה. נותנין לו חלק אחד מי"ב חלקים. ואם אמר תנו חלק לטפיח נותנים לו חלק מי"ו חלקים. והני שיעורי דמיפרשי בהאי תניא לענין חבית וקדירה וטפיח לא קיימי' על טעמייהו שפיר. הילכך לא גמרי' מינייהו לדינא אחרינא. אבל האי מאי דאמ' תנו חלק לפלוני סתם בכך וכך ולא פי' כמה הוא החלק נותנין לו רביע כדגמרינן מאי טעמא תניא ואף על גב דחזינן בהאי דינא טעמא אחרינא האי טעמא דכתבינן טעמא תריצא הוא ולית בה ספיקא עכ"ל:
2
ג׳[שם]
אמר רשב"ל המוכר בית לחבירו על מנת שדיוטא העליונה שלו דיוטא העליונה שלו. למאי הילכתא ר' זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רצה לבנות על גבה בונה. פי' רבינו שמואל זצ"ל דיוטא העליונה היא גג שיש לו מעקה גבוה עשרה דאמ' במתני' דאינו מכור עם הבית ותנאי זה אינו מועיל. דבלאו הכי נמי הרי הוא של מוכר למאי הילכתא קאמר רשב"ל דאהני תנאי למיהוי דיוטא עליונה שלו הא בלאו הכי שלו רב זביד אמר שאם רצה המוכר להוציא זיזין מדיוטא העליונה כנגד חצר של לוקח שמכר לו זה הבית והחצר מוציא דלהכי אהני תנאיה ודוקא הוא אבל בנו אין לו רשות להוציא זיזין עד שיפרש לו ולבנו. רב פפא אמר כולי האי לא אהני תנאיה אלא להכי אהני תנאי שאם רצה לבנות דיוטא זו אם תפול על גביו בונה. ואי נפיל הדר בני לה. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא אם רצה להוציא בה זיזין מוציא. וכ"ש אם רצה לבנות על גבה דגרס בפ' מי שמת אמר רב נחמן אמר רבא אם תימצי לומר בית לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור חוץ מדיוטא הוי שיור. ואליבא דרב זביד דאמר אם רצה להוציא בה זיזין מוציא עכ"ל: כתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל לפי' הקונט' לא אתי שפיר דפי' דשייר מקום המוכר להוציא זיזין. דיש לנו לפרש שיור במה שלא מכר ונזכר שלא הזכיר בתנאו. וגם מה שפי' דיוטא גג גבוה עשרה טפחים. א"כ הא דמסיק לקמן בשמעתא בסוף א"ל רבינא לרב אשי ת"ש דאמר ר' שמעון בן לקיש זאת אומ' כו'. ואי ס"ד בסתמא לא קני למה לי על מנת כו'. הוה ליה לאסוקי אלא מאי קני ואפילו הכי תיקשי לך דאע"פ שקנה עומקא ורומא אפילו הכי גג גבוה עשרה טפחים אינו בכלל ולמה לי על מנת אלא מאי אית לך למימר דאם נפלה הדר בני לה הכא נמי הדר בני לה אם נפלה. ומדלא מסיק הכי משמע דדיוטא אינה גבוה עשרה. ונראה למורי לפרש דיוטא היינו שורה העליונה של יסוד הבית בעצמה כמו היו שניהם בדיוטא אחת במסכת שבת דפירושו בשורה אחת וכן אחד אומר בדיוטא עליונה בגג עליונה דהיינו בשורה עליונה של בנין הבית. ופריך ליה למאי הילכתא כלומר למאי שייר אותה שורה הא לסתור אותה שורה וליקחנה לא התנה דא"כ לא יהיה בית מכור. וקאמר רב זביד שאם בא רוצה להוציא לאויר הבית כנגד אותה שורה עליונה מוציא והיינו אויר שיור בפני עצמו. שאם לא התנה לא היה לו להוציא אויר הבית בעצמו ואפי' הוה קני רומא ועומקא כמו שפירש נכרי מהקדוש זצ"ל. ואו מפרש שאם רוצה להוציא זיזין היינו להושיב ראשי הקורות על הגג ואהני תנאו שיכול להכביד על גגו. ואין נראה הלשון כפי'. ורב פפא אמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה. מורי מפרש כגון באויר על גבי עמודים הנעוצים בקרקע שלא יכביד על בנין הבית והיינו דלא הוי שיור. מקום לא שייר אלא אויר ואפי' אמר מסתמא עומקא ורומא לא קני משום הכי מקשי ליה שפיר מאי זאת אומרת עכ"ל. ונראה בעיני דלא קשה מירי לפי' רבינו שמואל זצ"ל שהרי הוא מפרש שמכר לו הבית והחצר והוי שפיר שיור במה שמכר. והאי דלא מסיק אלא מה קני. ואפי' הכי תיקשי לך. ואע"ג שקנה עומקא ורומא אפי' הכי גבוה י' טפחים אינו בכלל ולמה לי על מנת הא נמי לא קשיא דרבות כהנה בתלמוד דמצי לאסוקי ולטעמיך ולא אסיק. ועוד דמשמע בזה בורר דדיוטא היינו גג דאמ' התם אחד אומר בדיוטא עליונה ואחד אומר בדיוטא תחתונה. אמר ר' חנינא מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן דהיינו משמע דדיוטא היינו תיקרה אבל שורת החומה לא משמע כלל דהאיך הלוה לחבירו על שורת החומה. ואין נראה לדחוק ולפרש בתקרה שהוא אצל דיוטא העליונה. ותו ראיה לדבריו דתנן שני דיוטות זו כנגד זו מקצתן עשו עזקה ומקצתן לא עשו עזקה את שעשו עזקה מותרין ואת שלא עשו עזקה אסורין וההיא אין לפרש כלל שורת החומה אלא תקרה. ורבינו ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון כתב ראובן שמכר בית לשמעון בחצירו של ראובן ואמר ליה על מנת שדיוטא עליונה שלי פי' כל למעלה מן הבית הדיוטא של ראובן למאי הילכתא היא שלו רב זביד אמר שאם רצה להוציא זיזין בו כדי להשתמש בהן בחצירו יוציא. רב פפא אמר שאם רצה לבנות על גגה בונה ס"א לבנות עלייה על גבה בונה עכ"ל. והיינו כפי' רבי' שמואל זצ"ל בדיוטא אך בתנאי השימוש הוא דלא כוותיה:
אמר רשב"ל המוכר בית לחבירו על מנת שדיוטא העליונה שלו דיוטא העליונה שלו. למאי הילכתא ר' זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רצה לבנות על גבה בונה. פי' רבינו שמואל זצ"ל דיוטא העליונה היא גג שיש לו מעקה גבוה עשרה דאמ' במתני' דאינו מכור עם הבית ותנאי זה אינו מועיל. דבלאו הכי נמי הרי הוא של מוכר למאי הילכתא קאמר רשב"ל דאהני תנאי למיהוי דיוטא עליונה שלו הא בלאו הכי שלו רב זביד אמר שאם רצה המוכר להוציא זיזין מדיוטא העליונה כנגד חצר של לוקח שמכר לו זה הבית והחצר מוציא דלהכי אהני תנאיה ודוקא הוא אבל בנו אין לו רשות להוציא זיזין עד שיפרש לו ולבנו. רב פפא אמר כולי האי לא אהני תנאיה אלא להכי אהני תנאי שאם רצה לבנות דיוטא זו אם תפול על גביו בונה. ואי נפיל הדר בני לה. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא אם רצה להוציא בה זיזין מוציא. וכ"ש אם רצה לבנות על גבה דגרס בפ' מי שמת אמר רב נחמן אמר רבא אם תימצי לומר בית לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור חוץ מדיוטא הוי שיור. ואליבא דרב זביד דאמר אם רצה להוציא בה זיזין מוציא עכ"ל: כתב רבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל לפי' הקונט' לא אתי שפיר דפי' דשייר מקום המוכר להוציא זיזין. דיש לנו לפרש שיור במה שלא מכר ונזכר שלא הזכיר בתנאו. וגם מה שפי' דיוטא גג גבוה עשרה טפחים. א"כ הא דמסיק לקמן בשמעתא בסוף א"ל רבינא לרב אשי ת"ש דאמר ר' שמעון בן לקיש זאת אומ' כו'. ואי ס"ד בסתמא לא קני למה לי על מנת כו'. הוה ליה לאסוקי אלא מאי קני ואפילו הכי תיקשי לך דאע"פ שקנה עומקא ורומא אפילו הכי גג גבוה עשרה טפחים אינו בכלל ולמה לי על מנת אלא מאי אית לך למימר דאם נפלה הדר בני לה הכא נמי הדר בני לה אם נפלה. ומדלא מסיק הכי משמע דדיוטא אינה גבוה עשרה. ונראה למורי לפרש דיוטא היינו שורה העליונה של יסוד הבית בעצמה כמו היו שניהם בדיוטא אחת במסכת שבת דפירושו בשורה אחת וכן אחד אומר בדיוטא עליונה בגג עליונה דהיינו בשורה עליונה של בנין הבית. ופריך ליה למאי הילכתא כלומר למאי שייר אותה שורה הא לסתור אותה שורה וליקחנה לא התנה דא"כ לא יהיה בית מכור. וקאמר רב זביד שאם בא רוצה להוציא לאויר הבית כנגד אותה שורה עליונה מוציא והיינו אויר שיור בפני עצמו. שאם לא התנה לא היה לו להוציא אויר הבית בעצמו ואפי' הוה קני רומא ועומקא כמו שפירש נכרי מהקדוש זצ"ל. ואו מפרש שאם רוצה להוציא זיזין היינו להושיב ראשי הקורות על הגג ואהני תנאו שיכול להכביד על גגו. ואין נראה הלשון כפי'. ורב פפא אמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה. מורי מפרש כגון באויר על גבי עמודים הנעוצים בקרקע שלא יכביד על בנין הבית והיינו דלא הוי שיור. מקום לא שייר אלא אויר ואפי' אמר מסתמא עומקא ורומא לא קני משום הכי מקשי ליה שפיר מאי זאת אומרת עכ"ל. ונראה בעיני דלא קשה מירי לפי' רבינו שמואל זצ"ל שהרי הוא מפרש שמכר לו הבית והחצר והוי שפיר שיור במה שמכר. והאי דלא מסיק אלא מה קני. ואפי' הכי תיקשי לך. ואע"ג שקנה עומקא ורומא אפי' הכי גבוה י' טפחים אינו בכלל ולמה לי על מנת הא נמי לא קשיא דרבות כהנה בתלמוד דמצי לאסוקי ולטעמיך ולא אסיק. ועוד דמשמע בזה בורר דדיוטא היינו גג דאמ' התם אחד אומר בדיוטא עליונה ואחד אומר בדיוטא תחתונה. אמר ר' חנינא מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן דהיינו משמע דדיוטא היינו תיקרה אבל שורת החומה לא משמע כלל דהאיך הלוה לחבירו על שורת החומה. ואין נראה לדחוק ולפרש בתקרה שהוא אצל דיוטא העליונה. ותו ראיה לדבריו דתנן שני דיוטות זו כנגד זו מקצתן עשו עזקה ומקצתן לא עשו עזקה את שעשו עזקה מותרין ואת שלא עשו עזקה אסורין וההיא אין לפרש כלל שורת החומה אלא תקרה. ורבינו ברוך בר שמואל זצ"ל מארץ יון כתב ראובן שמכר בית לשמעון בחצירו של ראובן ואמר ליה על מנת שדיוטא עליונה שלי פי' כל למעלה מן הבית הדיוטא של ראובן למאי הילכתא היא שלו רב זביד אמר שאם רצה להוציא זיזין בו כדי להשתמש בהן בחצירו יוציא. רב פפא אמר שאם רצה לבנות על גגה בונה ס"א לבנות עלייה על גבה בונה עכ"ל. והיינו כפי' רבי' שמואל זצ"ל בדיוטא אך בתנאי השימוש הוא דלא כוותיה:
3