אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ס״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 62
א׳פי' רבינו שמואל זצ"ל התנה לו למכור חיטין יפות ונמצאו רעות אין זה מקח טעות שיוכלו שניהם לחזור בהן שהרי החיטים התנה לו למכור וחיטין מכר לו ואי משום דרעות נינהו אין לו אלא אונאה כעין אונאת שתות ויכול הלוקח לחזור שהרי נתאנה אבל מוכר שלא נתאנה לא יוכל לחזור אפי' הוקר השער דבשעת מכירה לא נתאנה אלא לוקח. ותנן בהזהב מי שהוטל' עליו אונאה ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותיי או תן לי מה שאוניתני והכא נמי מה שנתאנה יכול לחזור. ואע"ג דלית הילכתא כי ההיא משנה דהא פסק רבא בהזהב הילכתא שתות קנה ומחזיר אונאה ואין יכול לומר תן לי מעותיי וההיא משנה מוקי לה כר' יהוד' הנשיא ואיהו סבירא ליה כר' נתן אפי' הכי נמי גבי יפות ונמצאו רעות כולי עלמא מודו דיכול לחזור שהרי הטעהו ולא היה דעתו ליקח רעות אבל גבי אונאה שתות שקנה מה שרוצה לקנות וליכא שום טעות אלא מכירת יוקר התם מחזיר אונאה משום דכתיב אל תונו איש את עמיתו אבל המקח קיים כר' נתן כדפסקיה רבא. רעות ונמצאו יפות מוכר נתאנה והילכך יכול לחזור מוכר ולא לוקח ואפי' אם הוזל השער. ואין אחר יכול לחזור בו ואפי' אם הוקר השער ונתאנה מוכר או הוזל ונתאנה לוקח דסד"א היכא דהוזל השער ורוצה לוקח לחזור מצי טעין גבי רעות ונמצאו יפות אני ליפות נתכוונתי לקנות והא דאמרי לך רעות הן לאו משום דנתחרטתי אלא משום דרע רע יאמר הקונה וכן מוכר נמי מצי טעין גבי יפות ונמצאו יפות אני רעות הייתי סבור למכור והאי דאמרי יפות משום דטוב טוב יאמר המוכר קמ"ל דתרוייהו לא מצו הדרי הואיל ונמצא כמו ששניהם אמרו וה"ה במוכר סתם שלא פירשו לא רעות ולא יפות דאין אחד מהם יכול לחזור. שחמתית אדומה על שם חמה שמאדימה ונמצאת לבנה שניחם טעו דכיון דהתנה לו למכור שחמתית חפץ היה לעכב לבנה וגם הלוקח לא היה חפץ בלבנה כי אם בשחמתית וכן כל הנך דקתני ואזיל דהוו שני מינין ואיכא דניחא ליה בהאי הילכך הוי מקח טעות ושניהם נתאנו הילכך שניהם חוזרין אע"פ ששוה יפה מה שקנה מיהו אין חפיצים במכירה זו. אבל גבי חיטים יפות ורעות כולי עלמא ניחא להו ביפות ולא ברעות ורצון מוכר לעכב היפות ולמכור הרעות ורצון הלוקח ביפות ולא ברעות. יין ונמצא חומץ אין זה יפות ונמצא רעות דאיכא דניחא להו בחלא טפי ואיכא דניחא להו בחמרא טפי כדמפרש בגמ'. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
אמר רב חסדא מכר לו שוה חמש בשש ונתאנה לוקח שתות מעות והוקרו ועמדו על שמונה והשתא לבסוף נתאנה מוכר אפי' ביותר משתות דהוי ביטול מקח ורוצה מוכר לחזור בו עתה משום שעדיין לא נתקיים המקח לגמרי כל זמן שהלוקח יכול לחזור דעדיין לא הראה לתגר או לקרובו. הילכך הואיל ובתוך כך נתאנה גם הוא רוצה לחזור שהרי עתה נתאנו שניהם אפי' הכי אינו חוזר דאי נתאנה מעיקרא בשעת מכירה לוקח הילכך לוקח יכול לחזור בו כל שעה שירצה בתוך זמן הקצוב לו אבל לא מוכר שהרי הוא היה המאנה וידו על התחתונה. ואע"פ שלא נתקיים המקח עדיין כשחזר ונתרצה גם הוא משום דא"ל לוקח למוכר אי לאו אונאתן משעת מכירה היה הוה מתקיים המקח ולא הוה מצית הדרת בך שהוקרו אחרי כן השתא מצית הדרת בתמיה. וכי בשביל שאוניתני ויפו חכמים את כחי לחזור בי אם ארצה ינחינו ידי על העליונ' א"כ מצינו חוטא ונשכר. ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו אבל לא מוכר. ועמדו על שמונה רבותא נקט. ביטול מקח. וה"ה דהוה מצי למימר ועמדו על שבעה:
אמר רב חסדא מכר לו שוה חמש בשש ונתאנה לוקח שתות מעות והוקרו ועמדו על שמונה והשתא לבסוף נתאנה מוכר אפי' ביותר משתות דהוי ביטול מקח ורוצה מוכר לחזור בו עתה משום שעדיין לא נתקיים המקח לגמרי כל זמן שהלוקח יכול לחזור דעדיין לא הראה לתגר או לקרובו. הילכך הואיל ובתוך כך נתאנה גם הוא רוצה לחזור שהרי עתה נתאנו שניהם אפי' הכי אינו חוזר דאי נתאנה מעיקרא בשעת מכירה לוקח הילכך לוקח יכול לחזור בו כל שעה שירצה בתוך זמן הקצוב לו אבל לא מוכר שהרי הוא היה המאנה וידו על התחתונה. ואע"פ שלא נתקיים המקח עדיין כשחזר ונתרצה גם הוא משום דא"ל לוקח למוכר אי לאו אונאתן משעת מכירה היה הוה מתקיים המקח ולא הוה מצית הדרת בך שהוקרו אחרי כן השתא מצית הדרת בתמיה. וכי בשביל שאוניתני ויפו חכמים את כחי לחזור בי אם ארצה ינחינו ידי על העליונ' א"כ מצינו חוטא ונשכר. ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו אבל לא מוכר. ועמדו על שמונה רבותא נקט. ביטול מקח. וה"ה דהוה מצי למימר ועמדו על שבעה:
2
ג׳[דף פ"ד ע"א]
ואמר רב חסדא מכר לו שוה שש בחמש דהיינו שתות מקח וה"ה לשוה שבע בשש דהוי שתות מעות והוזלו לאחר זמן מרובה ועמדו על שלש ורוצה לוקח לחזור בו דהא אכתי לא קיים המקח דהא מוכר לעולם חוזר כדאמ' בהזהב מי נתאנה מוכר מוכר יכול לחזור בו אבל לא לוקח דא"ל אי לאו דאוניתני לא מצית הדרת השתא קא מהדרת. ותנא תונא רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו אבל לא לוקח. מאי קמ"ל מתני' היא. אי ממתני' הוה אמינא דרב חסדא תרוייהו הדרי בהו ומתני' היינו טעמא משום דרע רע יאמר הקונה כלומר דרב חסדא דאיכא אונאה תרוייהו הדרי הואיל ונתאנה המאנה לבסוף בתוך הזמן המתאנה יכול לחזור דכיון דלא נתקיים המקח לגמרי עד דנתאנה גם המאנה תרוייהו הדרי ומתני' בדליכא אונאה כלל אלא בשויין מכרו ועכשיו טוען אינו חפץ באלו. הילכך מכר יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו דא"ל יפות בקשתי ומקחי טעות אבל אם בא מוכר לחזור ולומר גם אני אחזור ומקח הטעות הוא והלוקח אומר אינו טעות שאף אני בחזקת רעות לקחתים דרע רע יאמר הקונה. וסיפא נמי רעות ונמצא יפות דהמוכר חוזר דאמר טעיתי ולא היה בדעתי למכור אלו. אבל אם בא לוקח לחזור בעלילה זו מפני שהוזלו חיטים ורוצה לומר לו לא אילו מכרתה לי. אומר לו אם אתה בחזקת רעות לקחתם ואני מודה לך. אבל גבי אונאת שתות דרב חסדא שאין אדם יודע שויו של מקח עד שיראה לתגר. התם ליכא למימר רע רע יאמר הקונה ויודע היה שקונה ביוקר ואי הוה ידע לא הוה זבין אלא בשויו אימא תרוייהו ליהדרי בהו קמ"ל מי שנתאנה יכול לחזור בו ולא המאנה ואע"ג דנתאנה לבסוף. כך היה סוגיית רבינו שמואל זצ"ל וגירס' . ולפי זה איתא לדרב חסדא וקיימ' לן כוותיה. ויש ספרים דגרסי הכי ממאי דילמא כדרב חסדא בתרוייהו הדרי בהו ומתני' היינו טעמא משום דרע רע יאמר הקונה ולהאי גירסא משמע דלכאורה דליתא לדרב חסדא וכן גריס רבינו ברוך בר שמואל זצ"ל וכתב דלית הילכתא כדרב חסדא. ורבינו יצחק אלפס נמי גריס הכי ואעפ"כ פסיק כרב חסדא. וזה לשונו חזינן לגאון דמוקים להא דרב חסדא לענין קבולי מי שפרע וכמעיינת בה בשמעתא לא סלקא בהאי סברא כל עיקר כלל. ומסתברא לן אנן דלא קיימא לן הא דרב חסדא ליתא דהא קא פסיק רבא הילכת' שתות קנה ומחזיר אונאה אלא מיהו כי ליתא לדרב חסדא בשתות הוא דליתא אבל בביטול מקח איתא כגון שמכר לו שוה ארבע בחמש ולא הספיק בכדי שיראה לתגר או לקרובו עד שהוקרו ועמדו בשבע לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר דא"ל אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך. ואע"ג דדחינן ואמרינן ממאי דילמא האי דרב חסדא תרוייהו מצו הדרי בהו ומתני' האי טעמ' משום דרע רע יאמר הקונה לא בטילה הא דרב חסדא דלא חזינן מימרא בדילמא וטעמא דרב חסדא טעמא דמסתבר הוא. עכ"ל:
ואמר רב חסדא מכר לו שוה שש בחמש דהיינו שתות מקח וה"ה לשוה שבע בשש דהוי שתות מעות והוזלו לאחר זמן מרובה ועמדו על שלש ורוצה לוקח לחזור בו דהא אכתי לא קיים המקח דהא מוכר לעולם חוזר כדאמ' בהזהב מי נתאנה מוכר מוכר יכול לחזור בו אבל לא לוקח דא"ל אי לאו דאוניתני לא מצית הדרת השתא קא מהדרת. ותנא תונא רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו אבל לא לוקח. מאי קמ"ל מתני' היא. אי ממתני' הוה אמינא דרב חסדא תרוייהו הדרי בהו ומתני' היינו טעמא משום דרע רע יאמר הקונה כלומר דרב חסדא דאיכא אונאה תרוייהו הדרי הואיל ונתאנה המאנה לבסוף בתוך הזמן המתאנה יכול לחזור דכיון דלא נתקיים המקח לגמרי עד דנתאנה גם המאנה תרוייהו הדרי ומתני' בדליכא אונאה כלל אלא בשויין מכרו ועכשיו טוען אינו חפץ באלו. הילכך מכר יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו דא"ל יפות בקשתי ומקחי טעות אבל אם בא מוכר לחזור ולומר גם אני אחזור ומקח הטעות הוא והלוקח אומר אינו טעות שאף אני בחזקת רעות לקחתים דרע רע יאמר הקונה. וסיפא נמי רעות ונמצא יפות דהמוכר חוזר דאמר טעיתי ולא היה בדעתי למכור אלו. אבל אם בא לוקח לחזור בעלילה זו מפני שהוזלו חיטים ורוצה לומר לו לא אילו מכרתה לי. אומר לו אם אתה בחזקת רעות לקחתם ואני מודה לך. אבל גבי אונאת שתות דרב חסדא שאין אדם יודע שויו של מקח עד שיראה לתגר. התם ליכא למימר רע רע יאמר הקונה ויודע היה שקונה ביוקר ואי הוה ידע לא הוה זבין אלא בשויו אימא תרוייהו ליהדרי בהו קמ"ל מי שנתאנה יכול לחזור בו ולא המאנה ואע"ג דנתאנה לבסוף. כך היה סוגיית רבינו שמואל זצ"ל וגירס' . ולפי זה איתא לדרב חסדא וקיימ' לן כוותיה. ויש ספרים דגרסי הכי ממאי דילמא כדרב חסדא בתרוייהו הדרי בהו ומתני' היינו טעמא משום דרע רע יאמר הקונה ולהאי גירסא משמע דלכאורה דליתא לדרב חסדא וכן גריס רבינו ברוך בר שמואל זצ"ל וכתב דלית הילכתא כדרב חסדא. ורבינו יצחק אלפס נמי גריס הכי ואעפ"כ פסיק כרב חסדא. וזה לשונו חזינן לגאון דמוקים להא דרב חסדא לענין קבולי מי שפרע וכמעיינת בה בשמעתא לא סלקא בהאי סברא כל עיקר כלל. ומסתברא לן אנן דלא קיימא לן הא דרב חסדא ליתא דהא קא פסיק רבא הילכת' שתות קנה ומחזיר אונאה אלא מיהו כי ליתא לדרב חסדא בשתות הוא דליתא אבל בביטול מקח איתא כגון שמכר לו שוה ארבע בחמש ולא הספיק בכדי שיראה לתגר או לקרובו עד שהוקרו ועמדו בשבע לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר דא"ל אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך. ואע"ג דדחינן ואמרינן ממאי דילמא האי דרב חסדא תרוייהו מצו הדרי בהו ומתני' האי טעמ' משום דרע רע יאמר הקונה לא בטילה הא דרב חסדא דלא חזינן מימרא בדילמא וטעמא דרב חסדא טעמא דמסתבר הוא. עכ"ל:
3