אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ס״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 63
א׳הילכך לענין הלכה למעשה נסמוך על גירסת רבי' שמואל זצ"ל והלכה כרב חסדא וכדפסיק רבי' יצחק אלפס זצ"ל. ותו שגם רבינו ברוך בר שמואל זצ"ל גופיה כתב לישנא אחרינא כגירסת רבינו שמואל זצ"ל הילכך הלכה למעשה כרב חסדא וכדפסיק רבינו יצחק אלפס זצ"ל. ירוש' בפ' הזהב מכר לו שוה שש בחמש... ולא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר המטבע ר' יעקב ורב אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל מקח מאצל זה כך בטל מאצל זה:
1
ב׳[שם ע"ב]
מתני' המוכר פירות סתם לחבירו ופסק לו דמים כשער הידוע כל איפה ואיפה בכך וכך ומשך כגון בסימטא ובחצר של שניהם קנה ואע"ג שלא מדד דמדידה לא מעכבא דאינה אלא גילוי מילתא בעלמא כמה מכר לו. אבל לא פסק אע"פ שמשך ומדד לא קנה כדאמרי' בגמרא ולא סמכא דעתייהו שעדיין המוכר יכול להעלות דמיהן כל מה שירצה וזה יכול לומר לא אקנם אלא בזול. מדד ולא משך לא קנה וכגון שמדד בכליו של מוכר והניח על גבי סימטא. אבל מדד ונתן לכליו של לוקח קנה כדאמ' בגמרא. ואם היה פקח הלוקח שוכר את מקומו אם ברשות בעלים הם כדאמרי' בגמרא ובשליפי רברבי מוקי לה בגמרא הילכך קתני בהו משך דאין דרכו בהגבהה דלא שייכא משיכה אלא במידי דלאו בר הגבהה הוא כדאמ' בגמרא:
מתני' המוכר פירות סתם לחבירו ופסק לו דמים כשער הידוע כל איפה ואיפה בכך וכך ומשך כגון בסימטא ובחצר של שניהם קנה ואע"ג שלא מדד דמדידה לא מעכבא דאינה אלא גילוי מילתא בעלמא כמה מכר לו. אבל לא פסק אע"פ שמשך ומדד לא קנה כדאמרי' בגמרא ולא סמכא דעתייהו שעדיין המוכר יכול להעלות דמיהן כל מה שירצה וזה יכול לומר לא אקנם אלא בזול. מדד ולא משך לא קנה וכגון שמדד בכליו של מוכר והניח על גבי סימטא. אבל מדד ונתן לכליו של לוקח קנה כדאמ' בגמרא. ואם היה פקח הלוקח שוכר את מקומו אם ברשות בעלים הם כדאמרי' בגמרא ובשליפי רברבי מוקי לה בגמרא הילכך קתני בהו משך דאין דרכו בהגבהה דלא שייכא משיכה אלא במידי דלאו בר הגבהה הוא כדאמ' בגמרא:
2
ג׳[שם]
מתני' ואם היה פקח שוכר את מקומו מילתא באפה נפשה היא לאשמועינן דיש מקום שאם יהיה פקח ישכור רשות בעלים כדי לקנות מקום. ומשפטי קנייה בא להשמיענו דבמשיכה קונה ושכירות מקום והגבהה גבי פשתן כדתנן לקמן:
מתני' ואם היה פקח שוכר את מקומו מילתא באפה נפשה היא לאשמועינן דיש מקום שאם יהיה פקח ישכור רשות בעלים כדי לקנות מקום. ומשפטי קנייה בא להשמיענו דבמשיכה קונה ושכירות מקום והגבהה גבי פשתן כדתנן לקמן:
3
ד׳[דף פ"ה ע"א]
רב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם לוקח קונה לו בכל מקום אפי' ברשות מוכר אם פסק דמים וכגון דא"ל בהדיא קני לך כליך כדאמ' לקמן בשמעתין (אבל) אבל בסתמא מיבעיא לן לקמן ולא איפשיט. חוץ מרשות הרבים שאפי' אמר לו קני לך כליך לא קנה וה"ה לחצר שאינה של שניהם כדמוכח לקמן בברייתא דארבע מידות. ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרוייהו אפילו רשות הדבים אמר רב פפא לא פליגי כאן ברשות הרבים הא דרב ושמואל. כאן בסימטא הא דר' יוחנן ור' שמעון ב"ל. סימטא פי' רבי' שמואל זצ"ל לעיל אית דאמרי שביל של יחידים. ואני שמעתי כניסה בולטת מרשות הרבים ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפיצים שלהם עכ"ל. ואמאי קרו לו רשות הרבים לפי שאינה רשות היחיד. הכי נמי מסתברא דאמר ר' אבוה אמר ר' יוחנן כליו של אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו כגון סימטא וחצר שותפין ורשות מוכר וכגון דא"ל זיל קני כדלקמן דהיינו יש לו רשות אין. אין לו רשות כגון רשות הרבים לא ש"מ. ה"ג בתוספ' ארבע מידות במוכרין עד שלא נתמלאת מידה למוכר משנתמלאה מידה ללוקח. בד"א במידה של שניהם אבל אם היתה מידה של אחר מהם ראשון ראשון קנה. בד"א ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם. ברשות לוקח שקיבל עליו המוכר לא קנה עד שיגביה או עד שיוציא מרשות בעלים. ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכוד את מקומו. וה"ה ארבע חילוקין של דינין שחלוקין זה מזה ואלו הן מידה שאינה של שניהם דאמ' בה עד שלא נתמלאת למוכר משנתמלאת ללוקח הרי אחת. מידה של אחד מהם ראשון ראשון קנה הרי שנים. רשות לוקח מיד כשיקבל מוכר קנה הרי שלשה. רשות מוכר ונפקד דקא מפרש בהו דין הגבהה והוצאה קבלה ושכירות הרי ארבע. עד שלא נתמלאת המידה למוכר שאם נשפך היין או השמן או אם הוקיר למוכר ויכול לחזור בו דמוקי לה לקמן במידה שהשאילוה לשניהם הילכך כל זמן שלא מילא את המידה הרי הוא ברשותו דמוכר ומשנתמלאת הרי הוא בדשות לוקח לקהתה וליטול בה מקחו עד שיצניענו או יניחנו בכליו דלזכות השאילום להם לזה למדידה ולזה להצניע את שלו. וכל זמן שעסוק במדידה למלאות המידה הרי היא ברשות דמודד היינו המוכר ואין הלוקח יכול לקנות בתוך כליו דמוכר כל זמן שלא משך או שלא הגביה משנתמלאת המידה ללוקח כדפרי' שעכשיו נעשית של לוקח דלדעת כן נשאלה לו בד"א במידה שאינה של שניהם וכדפרישנא טעמא. אבל אם היתה מידה של אחד מהם או של לוקח או של מוכר ראשון ראשון קנה שנותנין לתוך המידה קנה בעל המידה שאם המידה של המוכר אע"פ שנתמלאת המידה הרי היא של מוכר ולא קנה לוקח. ואע"פ שפסק הדמים לא קנה עד שימשוך דבכליו של מוכר ברשות הרבים. אי נמי בסימטא לא קני לוקח. דהא אפי' ברשות לוקח נמי אמ' לקמן דלא קנה לוקח כל זמן שהפירות בכליו דמוכר עד שישפכם לקרקע. ואם המידה של לוקח אע"ג דלא נתמלאת נמי ראשון ראשון קני דדמי למשך אע"פ שלא מדד דקתני מתני' דקנה דכליו של לוקח קונה לו. ברשות הרבים וכחצר שאינה של שניהם וכגון שלא נתן להם בעל החצר רשות למדוד שם דקתני דומיא דרשות הדבים. אבל אם היו מודדים בדשות מוכר לא קני אע"פ שהמידה שלו דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה אע"פ שפסק ומשך ומדד דמשיכה לא מהניא בי מוכר עד שיגביה דהגבהה קונה בכל מקום או עד שיוציא במשיכה מרשותו של לוקח לסימטא או עד שצירף ידו למטה משלשה ברשות הרבים סמוך לאיסקופה הניח וקבלה. ברשות לוקח שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח כיון שקיבל עליו המוכר שנתרצה ואמר כל תבואה זו קנוייה לך בכך וכך כל סאה וסאה קנה לוקח מיד אע"פ שלא מדד דקני ליה רשותו ואע"פ שהמידה של מוכר דהכלי בטל אצל הרשות מיהו לקמן מוקי לה במידה דלא גרע ממשך ולא מדד דקתני מתני' דקנה. המופקדין אצלו שהפקיד שם המוכר פירותיו הקנה לו לנפקד המפקיד את רשותו לצורך פירותיו למכור ולמדוד בביתו כדרך כל הנפקדים עד שיקבל עליו נפקד במצות מפקיד ליחד לו רשותו ללוקח למכור באשר שם או שישכור וה"ה נמי גבי רשות מוכר שייך קבלה דשכירות והכא נמי שייר הגבהה והוצאה אלא תנא אורחא דמילתא קתני. דסתם מוכר כשמוכר רוצה הוא לפנות את ביתו:
רב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם לוקח קונה לו בכל מקום אפי' ברשות מוכר אם פסק דמים וכגון דא"ל בהדיא קני לך כליך כדאמ' לקמן בשמעתין (אבל) אבל בסתמא מיבעיא לן לקמן ולא איפשיט. חוץ מרשות הרבים שאפי' אמר לו קני לך כליך לא קנה וה"ה לחצר שאינה של שניהם כדמוכח לקמן בברייתא דארבע מידות. ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרוייהו אפילו רשות הדבים אמר רב פפא לא פליגי כאן ברשות הרבים הא דרב ושמואל. כאן בסימטא הא דר' יוחנן ור' שמעון ב"ל. סימטא פי' רבי' שמואל זצ"ל לעיל אית דאמרי שביל של יחידים. ואני שמעתי כניסה בולטת מרשות הרבים ויש רשות לבני אדם להעמיד שם חפיצים שלהם עכ"ל. ואמאי קרו לו רשות הרבים לפי שאינה רשות היחיד. הכי נמי מסתברא דאמר ר' אבוה אמר ר' יוחנן כליו של אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו כגון סימטא וחצר שותפין ורשות מוכר וכגון דא"ל זיל קני כדלקמן דהיינו יש לו רשות אין. אין לו רשות כגון רשות הרבים לא ש"מ. ה"ג בתוספ' ארבע מידות במוכרין עד שלא נתמלאת מידה למוכר משנתמלאה מידה ללוקח. בד"א במידה של שניהם אבל אם היתה מידה של אחר מהם ראשון ראשון קנה. בד"א ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם. ברשות לוקח שקיבל עליו המוכר לא קנה עד שיגביה או עד שיוציא מרשות בעלים. ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכוד את מקומו. וה"ה ארבע חילוקין של דינין שחלוקין זה מזה ואלו הן מידה שאינה של שניהם דאמ' בה עד שלא נתמלאת למוכר משנתמלאת ללוקח הרי אחת. מידה של אחד מהם ראשון ראשון קנה הרי שנים. רשות לוקח מיד כשיקבל מוכר קנה הרי שלשה. רשות מוכר ונפקד דקא מפרש בהו דין הגבהה והוצאה קבלה ושכירות הרי ארבע. עד שלא נתמלאת המידה למוכר שאם נשפך היין או השמן או אם הוקיר למוכר ויכול לחזור בו דמוקי לה לקמן במידה שהשאילוה לשניהם הילכך כל זמן שלא מילא את המידה הרי הוא ברשותו דמוכר ומשנתמלאת הרי הוא בדשות לוקח לקהתה וליטול בה מקחו עד שיצניענו או יניחנו בכליו דלזכות השאילום להם לזה למדידה ולזה להצניע את שלו. וכל זמן שעסוק במדידה למלאות המידה הרי היא ברשות דמודד היינו המוכר ואין הלוקח יכול לקנות בתוך כליו דמוכר כל זמן שלא משך או שלא הגביה משנתמלאת המידה ללוקח כדפרי' שעכשיו נעשית של לוקח דלדעת כן נשאלה לו בד"א במידה שאינה של שניהם וכדפרישנא טעמא. אבל אם היתה מידה של אחד מהם או של לוקח או של מוכר ראשון ראשון קנה שנותנין לתוך המידה קנה בעל המידה שאם המידה של המוכר אע"פ שנתמלאת המידה הרי היא של מוכר ולא קנה לוקח. ואע"פ שפסק הדמים לא קנה עד שימשוך דבכליו של מוכר ברשות הרבים. אי נמי בסימטא לא קני לוקח. דהא אפי' ברשות לוקח נמי אמ' לקמן דלא קנה לוקח כל זמן שהפירות בכליו דמוכר עד שישפכם לקרקע. ואם המידה של לוקח אע"ג דלא נתמלאת נמי ראשון ראשון קני דדמי למשך אע"פ שלא מדד דקתני מתני' דקנה דכליו של לוקח קונה לו. ברשות הרבים וכחצר שאינה של שניהם וכגון שלא נתן להם בעל החצר רשות למדוד שם דקתני דומיא דרשות הדבים. אבל אם היו מודדים בדשות מוכר לא קני אע"פ שהמידה שלו דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה אע"פ שפסק ומשך ומדד דמשיכה לא מהניא בי מוכר עד שיגביה דהגבהה קונה בכל מקום או עד שיוציא במשיכה מרשותו של לוקח לסימטא או עד שצירף ידו למטה משלשה ברשות הרבים סמוך לאיסקופה הניח וקבלה. ברשות לוקח שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח כיון שקיבל עליו המוכר שנתרצה ואמר כל תבואה זו קנוייה לך בכך וכך כל סאה וסאה קנה לוקח מיד אע"פ שלא מדד דקני ליה רשותו ואע"פ שהמידה של מוכר דהכלי בטל אצל הרשות מיהו לקמן מוקי לה במידה דלא גרע ממשך ולא מדד דקתני מתני' דקנה. המופקדין אצלו שהפקיד שם המוכר פירותיו הקנה לו לנפקד המפקיד את רשותו לצורך פירותיו למכור ולמדוד בביתו כדרך כל הנפקדים עד שיקבל עליו נפקד במצות מפקיד ליחד לו רשותו ללוקח למכור באשר שם או שישכור וה"ה נמי גבי רשות מוכר שייך קבלה דשכירות והכא נמי שייר הגבהה והוצאה אלא תנא אורחא דמילתא קתני. דסתם מוכר כשמוכר רוצה הוא לפנות את ביתו:
4