אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ס״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 65
א׳תב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וכן הילכתא:
1
ב׳[שם]
רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' במאה אחרונה צריך היה למעות כנגד דמי הכור ולא נתכוון שיהא קונה פחות מכור או יותר מכור אלא כור בצמצום מקנה לו לא פחות ולא יותר. הילכך אפי' אם משך אע"פ שפסק ואפי' ברשות לוקח ובכליו של לוקח לא קנה עד שיהא הכוד מדוד כולו. דהכא מדידה מעכבא הואיל ומקפיד במכיר' פחות מכור ויותר מכור. ומשו"ה יכול לחזור בו אבל המכירה אפילו כשמדד לו כ"ט סאין חוזר בו כל זמן שלא נמדדה סאה אחרונה. ומתני' דקתני משך ולא מדד קנה דהיינו כשמקנה לו כל החבילה כמות שהיא. והמדידה גילוי מילתא בעלמא הוא להודיע כמה מכר. כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה שכל אחד מכיר' בפני עצמו היא וכגון דהויא מידה דלוקח ובסימטא דקני ליה כליו. אי נמי ברשות מוכר. וכגון דא"ל מעיקרא יקנה לך כליך ברשותי. ת"ש אם היתה המידה של אחד מהם ראשון ראשון קנה אע"ג דלא נתמלאת המידה. הב"ע דא"ל הין בי"ב סלעים לוג בסלע אני מוכר לך וכדאמ' רב כהנא שנתות היו בהין הכא נמי שנתות היו במידה כעין בליטה יוצאין מדופני הכלי מתוכו לסימנין כיון שהגיע השמן או היין בכל בליטה ידוע שהוא לוג וכיון שהגיע לבליטה נתמלאת המידה קדינן ביה. ודמיא נמי לכור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך דקנה כל סאה וסאה. הכא נמי כל לוג ולוג קני כשמגיע על סימן. הא דאמ' ראשון ראשון קנה. כתב רבינו יצחק אלפס משכחת לה בסימטא. אי נמי ברשות לוקח והוא דאיתנהו בכליו דמוכר. דאי ברה"ר הא קיימא לן דכליו של לוקח אינו קונה לו ברשות הרבים. ואי ברשות מוכר הא קיימא לן דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח. ואי ברשות לוקח וליתנהו בכליו דמוכר הא קיימא לן ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח אע"פ שלא מדד. הילכך לא משכחת לה אלא כדאמרי'. עכ"ל:
רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' במאה אחרונה צריך היה למעות כנגד דמי הכור ולא נתכוון שיהא קונה פחות מכור או יותר מכור אלא כור בצמצום מקנה לו לא פחות ולא יותר. הילכך אפי' אם משך אע"פ שפסק ואפי' ברשות לוקח ובכליו של לוקח לא קנה עד שיהא הכוד מדוד כולו. דהכא מדידה מעכבא הואיל ומקפיד במכיר' פחות מכור ויותר מכור. ומשו"ה יכול לחזור בו אבל המכירה אפילו כשמדד לו כ"ט סאין חוזר בו כל זמן שלא נמדדה סאה אחרונה. ומתני' דקתני משך ולא מדד קנה דהיינו כשמקנה לו כל החבילה כמות שהיא. והמדידה גילוי מילתא בעלמא הוא להודיע כמה מכר. כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה שכל אחד מכיר' בפני עצמו היא וכגון דהויא מידה דלוקח ובסימטא דקני ליה כליו. אי נמי ברשות מוכר. וכגון דא"ל מעיקרא יקנה לך כליך ברשותי. ת"ש אם היתה המידה של אחד מהם ראשון ראשון קנה אע"ג דלא נתמלאת המידה. הב"ע דא"ל הין בי"ב סלעים לוג בסלע אני מוכר לך וכדאמ' רב כהנא שנתות היו בהין הכא נמי שנתות היו במידה כעין בליטה יוצאין מדופני הכלי מתוכו לסימנין כיון שהגיע השמן או היין בכל בליטה ידוע שהוא לוג וכיון שהגיע לבליטה נתמלאת המידה קדינן ביה. ודמיא נמי לכור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך דקנה כל סאה וסאה. הכא נמי כל לוג ולוג קני כשמגיע על סימן. הא דאמ' ראשון ראשון קנה. כתב רבינו יצחק אלפס משכחת לה בסימטא. אי נמי ברשות לוקח והוא דאיתנהו בכליו דמוכר. דאי ברה"ר הא קיימא לן דכליו של לוקח אינו קונה לו ברשות הרבים. ואי ברשות מוכר הא קיימא לן דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח. ואי ברשות לוקח וליתנהו בכליו דמוכר הא קיימא לן ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח אע"פ שלא מדד. הילכך לא משכחת לה אלא כדאמרי'. עכ"ל:
2