אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ס״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 67
א׳והרב ר' ברוך זצ"ל מארץ יון כתב קני כל מה שעליה בשכרך דבההיא הנאה דעביד ליה אקנייה מקום הפשתן:
1
ב׳[שם]
מתני' המוכר יין ושמן לחבירו וה"ה שאר פירות והוקרו או הוזלו אחר פיסוק דמים אם עד שלא נתמלא' המידה למוכר דבמידה שאינה של שניהם ובסימטא מיירי. משנתמלא' המידה הוקרו ללוקח והשתא הוי כליו וקני בסימטא ובחצר שאינ' של שניה'. ואם היה סרסור ביניהם והמידה שלו היא ודרך הסרסור לקנו' מבעל הבית ומוכר לאחרים ומרויח וקני ליה כליו של סרסור הואיל ולעצמו מודד ואחר כך מודד ללוקח. הילכך נשברה החבית נשברה לסרסור וחייב להטיף לו שלשה טיפין. הרכינה והטה על צדה לאחר שעירה ממנה היין או השמן והטיף ג' טיפין ללוקח ומיצת שניתוסף מיצוי המידה לשולי המידה הכלי במקום אחד הרי הוא של מוכר ולא של לוקח דמתייאש כבר והמוכר חייב להטיף לו ג' טיפין מן הדבוק בדופני המידה לכליו של לוקח לאחר שעירה הימנו את היין ואת השמן לכליו של לוקח. חנוני אינו חייב להטיף לו ג' טיפין שטרוד הוא שמוכר כל שעה ולא הזקיקוהו להטיף ג' טיפין דאין לו פנאי. ר' יהודה אומר ערב שבת עם חשיכה פטור ואסיפא קאי ולחומרא כדמפרש בגמ'. כתב הרב ר' ברוך זצ"ל מארץ יון ואם היה סרסור ביניהם נותן לחבית ועד שהוא מודד בחבית ביד הסרסור נשברה החבית נשברה לסרסור דשומר שכר הוא. ויש מפרשים דחבית של מידה אם נשברה יפסיד דאין אחד מהם חייב לשלם לו דמי הכלי והמודד שמן או יין או שאר משקין לחבירו חייב לדקדק אחר המידה שלא ישאר בה כלום שיעמוד ידו אחת הריקה עד שיטיף ג' טיפין ואחר כך אם הרכינה על צדה ומיצת הרי הוא התמצית למוכר. עכ"ל:
מתני' המוכר יין ושמן לחבירו וה"ה שאר פירות והוקרו או הוזלו אחר פיסוק דמים אם עד שלא נתמלא' המידה למוכר דבמידה שאינה של שניהם ובסימטא מיירי. משנתמלא' המידה הוקרו ללוקח והשתא הוי כליו וקני בסימטא ובחצר שאינ' של שניה'. ואם היה סרסור ביניהם והמידה שלו היא ודרך הסרסור לקנו' מבעל הבית ומוכר לאחרים ומרויח וקני ליה כליו של סרסור הואיל ולעצמו מודד ואחר כך מודד ללוקח. הילכך נשברה החבית נשברה לסרסור וחייב להטיף לו שלשה טיפין. הרכינה והטה על צדה לאחר שעירה ממנה היין או השמן והטיף ג' טיפין ללוקח ומיצת שניתוסף מיצוי המידה לשולי המידה הכלי במקום אחד הרי הוא של מוכר ולא של לוקח דמתייאש כבר והמוכר חייב להטיף לו ג' טיפין מן הדבוק בדופני המידה לכליו של לוקח לאחר שעירה הימנו את היין ואת השמן לכליו של לוקח. חנוני אינו חייב להטיף לו ג' טיפין שטרוד הוא שמוכר כל שעה ולא הזקיקוהו להטיף ג' טיפין דאין לו פנאי. ר' יהודה אומר ערב שבת עם חשיכה פטור ואסיפא קאי ולחומרא כדמפרש בגמ'. כתב הרב ר' ברוך זצ"ל מארץ יון ואם היה סרסור ביניהם נותן לחבית ועד שהוא מודד בחבית ביד הסרסור נשברה החבית נשברה לסרסור דשומר שכר הוא. ויש מפרשים דחבית של מידה אם נשברה יפסיד דאין אחד מהם חייב לשלם לו דמי הכלי והמודד שמן או יין או שאר משקין לחבירו חייב לדקדק אחר המידה שלא ישאר בה כלום שיעמוד ידו אחת הריקה עד שיטיף ג' טיפין ואחר כך אם הרכינה על צדה ומיצת הרי הוא התמצית למוכר. עכ"ל:
2