אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ס״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 68
א׳ורבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כתב נראה לי היה סרסור ביניהם ומדד להם כדרך הסרסורים שמודדין בשכר שנותנים להם. ונשברה החבית ע"י מדידה נשברה לסרסור. וכגון שלא היה בה אונס אלא על ידי שלא נזהר יפה במדידה נשברה. ולפי' הקונט' דפי' שהסרסור קונה מזה ונותן לזה. אמאי נקט ונשברה ושבק אקרא וזולא דרישא. אלא נראה כדפרי' אע"פ שהוא תימ' קצת דמאי הוה ליה הכא למיתני חיובי הפועלים. וגם הלשון סרסור ביניהם אינו משמע כפי' הקונט' שהיה לוקח לעצמו. אלא הכי משמע שהם היו לוקחים זה מזה והוא עשה סרסור ביניהם. עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
מתני' השולח את בנו אצל חנוני ופונדא' בידו שהן שני איסרין להביא לו שמן באיסר ואיסר יתן לו החנוני וכן עשה מדד לו שמן באיסר ונתן לו לתינוק איסר אחר להביא לאביו השמן והאיסר ושיבר התינוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד האיסר החנוני חייב לשלם לו הצלוחית והשמן והאיסר. ר' יהודה אומר פטור שעל מנת כן שלחו האב לבן. ומודים חכמים לר' יהודה כל זמן שהצלוחית ביד התינוק וחנוני מודד לתוכה חנוני פטור. בשלמא באיסר ושמן בהא פליגי האיסר שנתן החנוני לתינוק והשמן שבצלוחית רבנן סברי לאודועי לחנוני שצריך לשמן שדריה האב לבן כדי שישלח לו החנוני מה שישלח לו על ידי שלוחו פקח. דר' יהודה לאתויי שדריה אלא צלוחית אמאי חייב חנוני לשלם אבידה מדעת היא דכי מסרה לתינוק שאינו יודע לשומר' הפקר הוא זה:
מתני' השולח את בנו אצל חנוני ופונדא' בידו שהן שני איסרין להביא לו שמן באיסר ואיסר יתן לו החנוני וכן עשה מדד לו שמן באיסר ונתן לו לתינוק איסר אחר להביא לאביו השמן והאיסר ושיבר התינוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד האיסר החנוני חייב לשלם לו הצלוחית והשמן והאיסר. ר' יהודה אומר פטור שעל מנת כן שלחו האב לבן. ומודים חכמים לר' יהודה כל זמן שהצלוחית ביד התינוק וחנוני מודד לתוכה חנוני פטור. בשלמא באיסר ושמן בהא פליגי האיסר שנתן החנוני לתינוק והשמן שבצלוחית רבנן סברי לאודועי לחנוני שצריך לשמן שדריה האב לבן כדי שישלח לו החנוני מה שישלח לו על ידי שלוחו פקח. דר' יהודה לאתויי שדריה אלא צלוחית אמאי חייב חנוני לשלם אבידה מדעת היא דכי מסרה לתינוק שאינו יודע לשומר' הפקר הוא זה:
2
ג׳[דף פ"ח ע"א]
אמר רבא אני וארי שבחבורה תרגמינא ומנו ר' זירא הכא במאי עסקינן כגון שנטלה חנוני מיד התינוק למוד בה לאחרים דהוה ליה שואל שלא מדעת ובהא פליגי רבנן סברי גזלן הוי וקנייה להתחייב בה עד שישיב לבעלים עצמן והשבה ליד התינוק אינה השבה ור' יהודה סבר שואל הוי ויחזיר למקום שהשאילוהו ודיו. הילכך משהחזירה לתינוק פטור. וסיפא הכי קתני ומודים חכמים לר' יהודה שאם לא נטלה על מנת למוד בה לאחרים ולא להוציאה מרשות בעלים אע"פ שנטלה למוד בה הרי הוא כאילו הצלוחית ביד תינוק דהא לא אפקה מרשות בעלים ופטור מן הצלוחית:
אמר רבא אני וארי שבחבורה תרגמינא ומנו ר' זירא הכא במאי עסקינן כגון שנטלה חנוני מיד התינוק למוד בה לאחרים דהוה ליה שואל שלא מדעת ובהא פליגי רבנן סברי גזלן הוי וקנייה להתחייב בה עד שישיב לבעלים עצמן והשבה ליד התינוק אינה השבה ור' יהודה סבר שואל הוי ויחזיר למקום שהשאילוהו ודיו. הילכך משהחזירה לתינוק פטור. וסיפא הכי קתני ומודים חכמים לר' יהודה שאם לא נטלה על מנת למוד בה לאחרים ולא להוציאה מרשות בעלים אע"פ שנטלה למוד בה הרי הוא כאילו הצלוחית ביד תינוק דהא לא אפקה מרשות בעלים ופטור מן הצלוחית:
3
ד׳[שם]
אמר שמואל הנוטל כלי מבית האומן על מנת לבקרו ונאנס בידו חייב. והני מילי הוא דקיצי דמיה שכבר קצר ופסק דמיו קודם שנטלו. אי נמי כגון כלים קטנים הנמכרים לעולם באיסר איסר ששער שלהם ידוע קדירות או ריחיים של פלפלין שדמיהם קצובים מסתמא ובמס' נדרי' בפ' ארבע נדרים מוקי לה להא דשמואל בזבינא חריפא דהנאת לוקח היא. ואע"ג דתניא התם כוותיה בברייתא דקתני ונאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר. לאו דוקא נושא שכר דא"כ לא ליחייב באונסין אלא בגניבה ואבידה וטעמא מאי משום דקיצי דמיה וזבינא חריפא הוא הרי הוא בנטילה זו כמו לוקח גמור אי נמי כמו שואל שכל הנאה שלו שחייב באונסין דכיון חריפא אין כאן הנאה למוכר כלל בנטילתו של זה שהרבה לוקחים ימצא הילכך הוה ליה מוכר כמו משאיל דלית ליה הנאה כלל:
אמר שמואל הנוטל כלי מבית האומן על מנת לבקרו ונאנס בידו חייב. והני מילי הוא דקיצי דמיה שכבר קצר ופסק דמיו קודם שנטלו. אי נמי כגון כלים קטנים הנמכרים לעולם באיסר איסר ששער שלהם ידוע קדירות או ריחיים של פלפלין שדמיהם קצובים מסתמא ובמס' נדרי' בפ' ארבע נדרים מוקי לה להא דשמואל בזבינא חריפא דהנאת לוקח היא. ואע"ג דתניא התם כוותיה בברייתא דקתני ונאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר. לאו דוקא נושא שכר דא"כ לא ליחייב באונסין אלא בגניבה ואבידה וטעמא מאי משום דקיצי דמיה וזבינא חריפא הוא הרי הוא בנטילה זו כמו לוקח גמור אי נמי כמו שואל שכל הנאה שלו שחייב באונסין דכיון חריפא אין כאן הנאה למוכר כלל בנטילתו של זה שהרבה לוקחים ימצא הילכך הוה ליה מוכר כמו משאיל דלית ליה הנאה כלל:
4