אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ס״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 69
א׳כתב הרב רבי' ברוך זצ"ל מארץ יון הא דשמואל הילכתא היא דהא אמר לעיל לימא דשמואל תנאי היא. ורבי' יצחק בר מרדכי זצ"ל כתב וה"מ דקיצי דמיה רבותא אשמעינן אפי' לא פסק הדמים עדיין אי קייצי דמים כגון שהשער יוצא חשיב כאילו פסק הדמים וכגון בזבינא חריפא דוקא דכל הנאה דלוקח הויא ולא של מוכר כדמוקי לה בנדרים וה"מ בהליכה אבל בחזירה כשביקרו ולא נתקבל בעיניו ופטור מאונסין וחייב בגניבה ואבידה כשומר שכר והיינו דקתני התם בברייתא ונאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר אחזרה קאי מפני שהוא כנושא שכר. והכי מוכח בהדיא בהשוכר את האומנין. והא דפירש בקונט' לא דוקא בנושא שכר לאו מילתא דדוקא דוקא קתני עכ"ל. וכבר פירשתי בפ' האומנין:
1
ב׳[שם]
מתני' הסיטון שקונה חיטין הרבה ויין ופירות הרבה ומוכר לחטונים. מקנח מידותיו אחד לשלשים יום בשביל שנקבץ היין והשמן ונקרש לתוכו ומתמעטת המידה. בעל הבית שאינו מוכד תדיר כסיטון אחד לשנים עשר חדש שאינו נדבק בו כל כך. ורשב"ג אומר חילוף הדברים סיטון א' לשנה דכיון דמוכר תדיר אין מתייבש המשקה בתוכו כל כך. אבל בעל הבית מקנח כל שלשים דמתוך שאינו מוכר תדיר מתייבש בו השמן שנשאר בכלי ומתמעט' המידה. חנוני מקנח מידותיו פעמים בשנה . דברי הכל היא לפי שהחנוני אינו חייב להטיף ג' טיפין ללוקח. הילכך מה שמשתייר בכלי נדבק בו. ומשתייר הרבה הילכך צריך לקנח תדיר. אבל סיטון ובעל הבית צריך להטיף ג' טיפין ואין משתייר בכלי. וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת. וממחה ומקנח כמו מחה דמעה מעל כל פנים. משקלותיו אבני משקל ששקל בהם לח כגון בשר. ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל כל פעם שהוא שוקל שנדבק בו הדבה יותר ממשקל' הילכך על כל ליטרא וליטרא שהוא שוקל צריך לקנח מאזנים. אמר רשב"ג בד"א כל קינוחים הללו בכלי הלח ביין ושמן אבל ביבש פירות כגון כמון ופלפלין אינו צריך:
מתני' הסיטון שקונה חיטין הרבה ויין ופירות הרבה ומוכר לחטונים. מקנח מידותיו אחד לשלשים יום בשביל שנקבץ היין והשמן ונקרש לתוכו ומתמעטת המידה. בעל הבית שאינו מוכד תדיר כסיטון אחד לשנים עשר חדש שאינו נדבק בו כל כך. ורשב"ג אומר חילוף הדברים סיטון א' לשנה דכיון דמוכר תדיר אין מתייבש המשקה בתוכו כל כך. אבל בעל הבית מקנח כל שלשים דמתוך שאינו מוכר תדיר מתייבש בו השמן שנשאר בכלי ומתמעט' המידה. חנוני מקנח מידותיו פעמים בשנה . דברי הכל היא לפי שהחנוני אינו חייב להטיף ג' טיפין ללוקח. הילכך מה שמשתייר בכלי נדבק בו. ומשתייר הרבה הילכך צריך לקנח תדיר. אבל סיטון ובעל הבית צריך להטיף ג' טיפין ואין משתייר בכלי. וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת. וממחה ומקנח כמו מחה דמעה מעל כל פנים. משקלותיו אבני משקל ששקל בהם לח כגון בשר. ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל כל פעם שהוא שוקל שנדבק בו הדבה יותר ממשקל' הילכך על כל ליטרא וליטרא שהוא שוקל צריך לקנח מאזנים. אמר רשב"ג בד"א כל קינוחים הללו בכלי הלח ביין ושמן אבל ביבש פירות כגון כמון ופלפלין אינו צריך:
2
ג׳[שם ע"ב]
וחייב להכריע לו המאזנים כיצד הבשר טפח. היה שוקל עין בעין בצמצום כגון במקום שלא נהגו להכריע נותן לו לבד המשקלות גירדומיו אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש. ורישא במקום שנהגו להכריע תחת גירדומיו דאחר מדידה ואתא לאשמועינן דאותה הכרעה ליהוי טפח:
וחייב להכריע לו המאזנים כיצד הבשר טפח. היה שוקל עין בעין בצמצום כגון במקום שלא נהגו להכריע נותן לו לבד המשקלות גירדומיו אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש. ורישא במקום שנהגו להכריע תחת גירדומיו דאחר מדידה ואתא לאשמועינן דאותה הכרעה ליהוי טפח:
3