אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ע״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 77
א׳ושילהי מי שמת לקמן אסיקו רב ששת ורב אחא בר מניומי ואביי שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב. הילכך הכי הילכתא:
1
ב׳[דף קי"ד ע"א]
איתמר קנין עד אימתי חוזר. ה"ג עד אימתי וכן בפר"ח זצ"ל בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע במקצת שנותן מקצת ומשייר קצת דאית בה קנין מיירי. וקא בעי עד אימתי יכול לחזור בו מקנינו ולבטלו דהא לא גמר ומקני מיד שלא לקיים התנאים שיפרש אחריכם או אם ירצה לחזור בו מיד שיוכל לחזור דקים להו לרבנן דאדעתא דהכי מקני אינש שיתן ללבו אחרי כן וידע אם אפשר בקנין זה לעשותו קנין גמור. רבה אמר כל זמן שיושבין דאדעתא דהכי אקני ליה על מנת שאם לא יחזור בו באותו מעמד אבל אם יחזור יבטל. ורב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו ענין של אותה מתנה. אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא דאמר רב יהודה אמר רב שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ובמתנת שכיב מרע במקצת ובקנין מיירי דאינו יכול לחזור. ואי ס"ד כל זמן שיושבין ניחוש דילמא הדר ביה ואמאי קאמר רצו עושין דמשמע באותו מעמד ואע"פ שיושבין עדיין עושין דין גמור ואמאי הא כיון דיכול לחזור בו ויבטל הדין לא הוי דין. אלא ש"מ כל זמן שעוסקין באותו ענין. א"ל רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא ולרב יוסף מי ניחא ניחוש דילמא הדר ביה. אלא מאי אית לך למימר דסליק מעניינא לעניינא שפסקו מאותו ענין ודברו בענינים ובמעשים אחרים ואז אם רצו עושין דין אבל כל זמן שעוסקין באותו ענין אין עושין הכא נמי דקמו הדור :
איתמר קנין עד אימתי חוזר. ה"ג עד אימתי וכן בפר"ח זצ"ל בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע במקצת שנותן מקצת ומשייר קצת דאית בה קנין מיירי. וקא בעי עד אימתי יכול לחזור בו מקנינו ולבטלו דהא לא גמר ומקני מיד שלא לקיים התנאים שיפרש אחריכם או אם ירצה לחזור בו מיד שיוכל לחזור דקים להו לרבנן דאדעתא דהכי מקני אינש שיתן ללבו אחרי כן וידע אם אפשר בקנין זה לעשותו קנין גמור. רבה אמר כל זמן שיושבין דאדעתא דהכי אקני ליה על מנת שאם לא יחזור בו באותו מעמד אבל אם יחזור יבטל. ורב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו ענין של אותה מתנה. אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא דאמר רב יהודה אמר רב שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ובמתנת שכיב מרע במקצת ובקנין מיירי דאינו יכול לחזור. ואי ס"ד כל זמן שיושבין ניחוש דילמא הדר ביה ואמאי קאמר רצו עושין דמשמע באותו מעמד ואע"פ שיושבין עדיין עושין דין גמור ואמאי הא כיון דיכול לחזור בו ויבטל הדין לא הוי דין. אלא ש"מ כל זמן שעוסקין באותו ענין. א"ל רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא ולרב יוסף מי ניחא ניחוש דילמא הדר ביה. אלא מאי אית לך למימר דסליק מעניינא לעניינא שפסקו מאותו ענין ודברו בענינים ובמעשים אחרים ואז אם רצו עושין דין אבל כל זמן שעוסקין באותו ענין אין עושין הכא נמי דקמו הדור :
2
ג׳[שם ע"ב]
והילכתא כוותיה דרב יוסף בשדה ענין ומחצה. בפ"ק אמר רב יוסף מצי א"ל מעלינ' לך בנכסי דבי בר מריון. ענין הא דאמרן. ומחצה לקמן בפ' מי שמת ההוא דאמר לדביתהו נכסיי ליך ולבריך ואמר רב יוסף קנאי פלגא דדרש והיתה לאהרן ולבניו :
והילכתא כוותיה דרב יוסף בשדה ענין ומחצה. בפ"ק אמר רב יוסף מצי א"ל מעלינ' לך בנכסי דבי בר מריון. ענין הא דאמרן. ומחצה לקמן בפ' מי שמת ההוא דאמר לדביתהו נכסיי ליך ולבריך ואמר רב יוסף קנאי פלגא דדרש והיתה לאהרן ולבניו :
3
ד׳[דף קט"ז ע"ב]
תנן שהיה צלפחד בכור והיה ראוי ליטול פי שנים עם אחיו בנכסי חפר. ואף על פי שאין הבכור נוטל בראוי ארץ ישראל מוחזקת ליוצאי מצרים כדאמ' בגמ' ובמי שהחזיק חפר בחלקו דמי. ואפי' אם מת צלפחד בחיי חפר נמצא צלפחד יורש פי שנים בכל אשר ימצא לחפר כי הוא ראשית אונו ואע"פ כשמת חפר לא היה צלפחד קיים אפילו הכי בנותיו היו יורשות חלק בכורת צלפחד בנכסי חפר כי היכי דיורשות חלק פשיטו' בנכסי חפר כדתניא בהדיא בתוספתא דבכורות כיצד אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים מנכסי אביו ואין נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו. כגון יעקב שמת בחיי יצחק הרי ראובן הבכור נוטל בנכסי יעקב פי שנים אבל לא בנכסי יצחק זקינו. שהרי אפי' אם היה קיים כשמת יצחק לא היה יעקב נוטל פי שנים שהרי פשוט הוא. הילכך ראובן הבא לירש מכח יעקב בנכסי יצחק לא יטול אלא חלק פשיטותו של אביו. ואם היה אביו בכור אף הוא נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו. שאם היה יעקב בכור אע"פ שמת בחיי יצחק הרי בא ראובן ונוטל בכורת חלק יעקב אביו בנכסי אביו יצחק שהבן במקום האב עומד בין לחלק בכורה בין לחלק פשיטות. וה"ה לבנות צלפחד בנכסי חפר. והכי נמי מיתניא בהדיא בירושלמי ואמרי' נמי התם רשב"ל אמר בשם אבא כהן בר רבא נאמר משפט גבי כפילא ונאמר משפט גבי לענין פשיטה מה משפט לענין פשיטה אתה רואה את הבן לקיים ליטול פשיטת אבא אף לענין כפילא אתה רואה הבן כאילו קיים ליטול כפילת אבא:
תנן שהיה צלפחד בכור והיה ראוי ליטול פי שנים עם אחיו בנכסי חפר. ואף על פי שאין הבכור נוטל בראוי ארץ ישראל מוחזקת ליוצאי מצרים כדאמ' בגמ' ובמי שהחזיק חפר בחלקו דמי. ואפי' אם מת צלפחד בחיי חפר נמצא צלפחד יורש פי שנים בכל אשר ימצא לחפר כי הוא ראשית אונו ואע"פ כשמת חפר לא היה צלפחד קיים אפילו הכי בנותיו היו יורשות חלק בכורת צלפחד בנכסי חפר כי היכי דיורשות חלק פשיטו' בנכסי חפר כדתניא בהדיא בתוספתא דבכורות כיצד אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים מנכסי אביו ואין נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו. כגון יעקב שמת בחיי יצחק הרי ראובן הבכור נוטל בנכסי יעקב פי שנים אבל לא בנכסי יצחק זקינו. שהרי אפי' אם היה קיים כשמת יצחק לא היה יעקב נוטל פי שנים שהרי פשוט הוא. הילכך ראובן הבא לירש מכח יעקב בנכסי יצחק לא יטול אלא חלק פשיטותו של אביו. ואם היה אביו בכור אף הוא נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו. שאם היה יעקב בכור אע"פ שמת בחיי יצחק הרי בא ראובן ונוטל בכורת חלק יעקב אביו בנכסי אביו יצחק שהבן במקום האב עומד בין לחלק בכורה בין לחלק פשיטות. וה"ה לבנות צלפחד בנכסי חפר. והכי נמי מיתניא בהדיא בירושלמי ואמרי' נמי התם רשב"ל אמר בשם אבא כהן בר רבא נאמר משפט גבי כפילא ונאמר משפט גבי לענין פשיטה מה משפט לענין פשיטה אתה רואה את הבן לקיים ליטול פשיטת אבא אף לענין כפילא אתה רואה הבן כאילו קיים ליטול כפילת אבא:
4