אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ע״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 76
א׳וכן פסק רבינו שמואל זצ"ל: תנן האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין. האחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין:
1
ב׳[דף קי"ד ע"ב]
האשה את בנה למה לי למיתני מנחל' ולא נוחלת היינו רישא דקתני האיש את אמו נוחל ולא מנחיל. והאשה את בעלה נמי דקתני האיש את אשתו. ואחי האם נמי דקתני דמנחילין לנכדם בני אחותם ולא נוחלין היינו נמי רישא דקתני בני אחות של איש נוחלין את דודם ולא מנחילין. ולמ"ד נמי בני אחיותיהם הך סיפא נמי היינו בני אחיות דכי היכי דהאיש נוחל את דודו ואינו מנחיל הכי נמי נוחל את דודתו ואינו מנחיל. הא קמ"ל דהאשה את בנה דומיא דהאשה את בעלה כלו' להכי תני הך בבא יתירא לאקושי האשה את בנה להאשה את בעלה דבאותו ענין שהאשה מנחלת לבעלה מנחלת נמי לבנה מה אשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בנחלה הבאה לו ממורישיה בשהיא בקבר אלא בניה יורשה ואם אין לה בן הקרוב למורישה יותר קודם אף האשה את בנה אינה מנחלת לו בראוי לה את לאחר מיתתה כדי שינחיל הוא לקרוביו שמצד אביו ולא מצד אמו כגון שאם מת הבן ואחר כך מתה אמו אין זה הבן שהוא כבר מת ונתון בקבר מקודם מיתת אמו יורש עתה את אמו להנחיל לאחיו מאביו. אלא יורשי אביה יורשין אותה. וסברא היא דכיון דמת בנה מקמי דידה פקע ליה כחו בירושת אמו. ומיהו להכי איצטריך לאשמועינן דלא ירית כשהוא בקבר את אמו. דסד"א לא תסוב כתיב תרי זימני תרוייהו בסיבת הבן. חד למתה אמו מקמי דידית לה. ואידך לאשמועינן דאפילו היכא דמית איהו ברישא. ומת הבן אחריו דהוסבה נחלה לאחיו או לקרוביו מן האב קמ"ל משנה יתירא דלא ירית בראוי וקראי לכדדרשי' לעיל . ובספר גאונים הנקרא ספר חפץ כתב ואם מת ראובן תחילה ואחר כך מתה אמו אם יש לו בן עומד במקום אביו להנחיל אחיו מאביו. אמר ר' יוחנן משום ר' יהודה בר שמעון אשה יורשת את בנה דבר תורה דאמר קרא מטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האב יורש את בנו אף מטה האם אשה יורשת את בנה. וליתא אלא כמתני' קיימא לן:
האשה את בנה למה לי למיתני מנחל' ולא נוחלת היינו רישא דקתני האיש את אמו נוחל ולא מנחיל. והאשה את בעלה נמי דקתני האיש את אשתו. ואחי האם נמי דקתני דמנחילין לנכדם בני אחותם ולא נוחלין היינו נמי רישא דקתני בני אחות של איש נוחלין את דודם ולא מנחילין. ולמ"ד נמי בני אחיותיהם הך סיפא נמי היינו בני אחיות דכי היכי דהאיש נוחל את דודו ואינו מנחיל הכי נמי נוחל את דודתו ואינו מנחיל. הא קמ"ל דהאשה את בנה דומיא דהאשה את בעלה כלו' להכי תני הך בבא יתירא לאקושי האשה את בנה להאשה את בעלה דבאותו ענין שהאשה מנחלת לבעלה מנחלת נמי לבנה מה אשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בנחלה הבאה לו ממורישיה בשהיא בקבר אלא בניה יורשה ואם אין לה בן הקרוב למורישה יותר קודם אף האשה את בנה אינה מנחלת לו בראוי לה את לאחר מיתתה כדי שינחיל הוא לקרוביו שמצד אביו ולא מצד אמו כגון שאם מת הבן ואחר כך מתה אמו אין זה הבן שהוא כבר מת ונתון בקבר מקודם מיתת אמו יורש עתה את אמו להנחיל לאחיו מאביו. אלא יורשי אביה יורשין אותה. וסברא היא דכיון דמת בנה מקמי דידה פקע ליה כחו בירושת אמו. ומיהו להכי איצטריך לאשמועינן דלא ירית כשהוא בקבר את אמו. דסד"א לא תסוב כתיב תרי זימני תרוייהו בסיבת הבן. חד למתה אמו מקמי דידית לה. ואידך לאשמועינן דאפילו היכא דמית איהו ברישא. ומת הבן אחריו דהוסבה נחלה לאחיו או לקרוביו מן האב קמ"ל משנה יתירא דלא ירית בראוי וקראי לכדדרשי' לעיל . ובספר גאונים הנקרא ספר חפץ כתב ואם מת ראובן תחילה ואחר כך מתה אמו אם יש לו בן עומד במקום אביו להנחיל אחיו מאביו. אמר ר' יוחנן משום ר' יהודה בר שמעון אשה יורשת את בנה דבר תורה דאמר קרא מטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האב יורש את בנו אף מטה האם אשה יורשת את בנה. וליתא אלא כמתני' קיימא לן:
2