אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא ח׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 8
א׳כתב הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל והילכתא כרבא:
1
ב׳[שם]
אמר רבא האי כשורא דמטללתא עד תלתין יומין לא הויא חזקה לבתר תלתין יומין הויא חזקה. ואי סוכה דמצוה היא עד שבעה יומין לא הויא חזקה לבתר שבעה יומין הויא חזקה ואי חבריה בטינא לאלתר הויא חזקה. פירש"י זצ"ל דאם סמכה על כותל חבירו ולא מיחה בתוך שלשים לא הויא חזקה לטעון ולומר פייסתיך במעות עד עולם דכל תלתין לא קפיד אינש ולא מחי סבור חבירי זה צריך לזה ולימים מועטים יטלנו משם. ואי סוכה דמצוה היא לבתר שבעה הויא חזקה דכיון שבקיה עלה יותר מן הצורך הוה ליה למחויי. מדלא מיחה איכא למימר דזה פייסיה במעות עד עולם. שכן היה דרכן לקבוע סוכתן לצורך כל השנים. והילכך מיד לאחר שבעה הויא חזקה. דלא דמי לסוכה דמטללתא דלא הוי חזקה עד תלתין. דההיא לצל בעלמא הוא דעבידא אבל סוכה זו לצורך כל ימי החג שבכל שנה עשאה. רבינו תם זצ"ל פי' האי חזקה כי ההיא דלעיל בי כוי לא הוי חזקה דאמתני' קאי בחזקת שלא נתן הכא נמי אמתני' קאי ואתא לאשמועינן דאפי' לאחר שיניח תקרה בחזקת שלא נתן עד ל' יום. אע"ג דקתני אע"פ שלא נתן עליה תקרה מגלגלין עליו את הכל. היינו שמתחייב בב"ד. מיהו בחזקת שלא נתן הוי אפי' לאחר שנתן תקרה עד ל' יום משום טעמא דאמ' לעיל מי יימר דמחייבו לי רבנן. ולפיכך דוחק עצמו לפרש כן. דאי בחזקה ממש לענין במקום שטרא כדפי' בקונט' בהך פרקין לא מיירי בחזקתו. והא דאייתי הנך לעיל דהורדי ודנטפי ודשפכי היינו משום דרב נחמן מעיקרא אמר בי כוי לא הויא חזקה אמתני' ואגב הכי מייתי נמי אמר רב נחמן אחזיק לאורדי כו' אמר רב נחמן אחזיק לנטפי כו' והשתא אפסיק למילתייהו דרב נחמן ומהדר אחזקה דמתני'. ואין מתיישב לרבינו יצחק בר מרדכי דא"כ אמאי נקט מטללת' הוה ליה למימר נתן עליה תקרה עד ל' יום לא הויא חזקה. ואי סוכה דמצוה כו' לפי' רבינו תם זצ"ל אם סמך כותל לצורך סוכה דמצוה לאחר שבעה בחזקת שנתן שכבר גמר ימי תשמישתו. ולפרש"י זצ"ל תימא לרבינו יצחק בר מרדכי אמאי הוי חזקה לאחר ל' יום וז' ימים מאי שנא מכל חזקות שבעולם דבעי' ג' שנים. פירש"י ז"ל כל חזקות הללו דשמעתין מחזיק לאורודי וכו' אינן חזקות ג' שנים דלא שייך ג' שנים אלא חזקה דקרקעות שמחזיק בשדה חבירו ואומר לו לקחתיו ממך אבל הכא בחזקת תשמישתן בעלמא מיירי שמשתמש בשל חבירו ובשעה אחת שמשתמש בפניו ושותק הויא חזקה. כדמוכח מהא דאמ' ואי חבריה בטינא לאלתר הויא חזקה. וטעמא משום דאמר לא שביק אינש לאשתמושי תוך שלו תשמיש של קביעות בלא רשותו וכיון דמשתמש זה בפניו ושותק יש לומר דנטל רשות או נתן לו ממון ומכר לו תשמיש זה. וה"מ דהויא חזקה כגון שטוען הוא מכר לי או נתן לי במתנה. אבל אם טוען נשתמשתי בפניו ושתק אינה חזקה. כדתנן לקמן בחזקת הבתים כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה. כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה כו' ובכל חזקות מיירי לא שנא חזקות של ג' שנים לא שנא חזקות יום אחד כי הכי עכ"ל:
אמר רבא האי כשורא דמטללתא עד תלתין יומין לא הויא חזקה לבתר תלתין יומין הויא חזקה. ואי סוכה דמצוה היא עד שבעה יומין לא הויא חזקה לבתר שבעה יומין הויא חזקה ואי חבריה בטינא לאלתר הויא חזקה. פירש"י זצ"ל דאם סמכה על כותל חבירו ולא מיחה בתוך שלשים לא הויא חזקה לטעון ולומר פייסתיך במעות עד עולם דכל תלתין לא קפיד אינש ולא מחי סבור חבירי זה צריך לזה ולימים מועטים יטלנו משם. ואי סוכה דמצוה היא לבתר שבעה הויא חזקה דכיון שבקיה עלה יותר מן הצורך הוה ליה למחויי. מדלא מיחה איכא למימר דזה פייסיה במעות עד עולם. שכן היה דרכן לקבוע סוכתן לצורך כל השנים. והילכך מיד לאחר שבעה הויא חזקה. דלא דמי לסוכה דמטללתא דלא הוי חזקה עד תלתין. דההיא לצל בעלמא הוא דעבידא אבל סוכה זו לצורך כל ימי החג שבכל שנה עשאה. רבינו תם זצ"ל פי' האי חזקה כי ההיא דלעיל בי כוי לא הוי חזקה דאמתני' קאי בחזקת שלא נתן הכא נמי אמתני' קאי ואתא לאשמועינן דאפי' לאחר שיניח תקרה בחזקת שלא נתן עד ל' יום. אע"ג דקתני אע"פ שלא נתן עליה תקרה מגלגלין עליו את הכל. היינו שמתחייב בב"ד. מיהו בחזקת שלא נתן הוי אפי' לאחר שנתן תקרה עד ל' יום משום טעמא דאמ' לעיל מי יימר דמחייבו לי רבנן. ולפיכך דוחק עצמו לפרש כן. דאי בחזקה ממש לענין במקום שטרא כדפי' בקונט' בהך פרקין לא מיירי בחזקתו. והא דאייתי הנך לעיל דהורדי ודנטפי ודשפכי היינו משום דרב נחמן מעיקרא אמר בי כוי לא הויא חזקה אמתני' ואגב הכי מייתי נמי אמר רב נחמן אחזיק לאורדי כו' אמר רב נחמן אחזיק לנטפי כו' והשתא אפסיק למילתייהו דרב נחמן ומהדר אחזקה דמתני'. ואין מתיישב לרבינו יצחק בר מרדכי דא"כ אמאי נקט מטללת' הוה ליה למימר נתן עליה תקרה עד ל' יום לא הויא חזקה. ואי סוכה דמצוה כו' לפי' רבינו תם זצ"ל אם סמך כותל לצורך סוכה דמצוה לאחר שבעה בחזקת שנתן שכבר גמר ימי תשמישתו. ולפרש"י זצ"ל תימא לרבינו יצחק בר מרדכי אמאי הוי חזקה לאחר ל' יום וז' ימים מאי שנא מכל חזקות שבעולם דבעי' ג' שנים. פירש"י ז"ל כל חזקות הללו דשמעתין מחזיק לאורודי וכו' אינן חזקות ג' שנים דלא שייך ג' שנים אלא חזקה דקרקעות שמחזיק בשדה חבירו ואומר לו לקחתיו ממך אבל הכא בחזקת תשמישתן בעלמא מיירי שמשתמש בשל חבירו ובשעה אחת שמשתמש בפניו ושותק הויא חזקה. כדמוכח מהא דאמ' ואי חבריה בטינא לאלתר הויא חזקה. וטעמא משום דאמר לא שביק אינש לאשתמושי תוך שלו תשמיש של קביעות בלא רשותו וכיון דמשתמש זה בפניו ושותק יש לומר דנטל רשות או נתן לו ממון ומכר לו תשמיש זה. וה"מ דהויא חזקה כגון שטוען הוא מכר לי או נתן לי במתנה. אבל אם טוען נשתמשתי בפניו ושתק אינה חזקה. כדתנן לקמן בחזקת הבתים כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה. כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה כו' ובכל חזקות מיירי לא שנא חזקות של ג' שנים לא שנא חזקות יום אחד כי הכי עכ"ל:
2