אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא צ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Batra 91
א׳סובר דתפיסה בספק לא מהניא. ותנן נמי ספק בכורה אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טמאין בין טהורין המוציא מחבירו עליו הראיה. ואמר עולא בפ"ק דב"מ דאם תקפו כהן מוציאין אותה מידו. וההיא דהשואל גבי משכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה וא"ל בשנים עשר זהובים מדינר זהב לחדש יחלקו חדש העיבור. ואמר שמואל בבא באמצע החדש עסקינן אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר בא בסוף החדש כולו לשוכר. השתא הואיל כשבא בתחלת החדש כולו למשכיר ש"מ ברשות משכיר קיימא. א"כ בא בסוף החדש אמאי כולו לשוכר הא הואיל ועל השוכר להביא ראיה אמאי בסוף החדש שלו. ההיא פי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהואיל ולא בא המשכיר עד סוף החדש אודויי אודי ליה לשוכר. וההיא דפ"ב דכתובות דת"ר שנים שהיו חתומים על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו קטנים היו פסולי עדות היו הרי אלו נאמנים. אם יש עדים שהוא כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב"ד אין נאמנין. ופרכינן ומגבינן ביה ואמאי תרי ותרי נינהו ואוקמה רב נחמן דאוקי תרי בהדי תרי ואוקמא ממונא בחזקת מריה ופרש"י זצ"ל והא דקתני בברייתא אין נאמנין לאו דליהוי שטרא מעליא למיגבי ביה אלא דלא קרעי' ליה ואי תפיס מדידיה והדר אתי האי תבע מיניה לא מפקינן מיניה והשתא אמאי לא מפקינן דכיון דמן הדין המוציא מחבירו עליו הדאי' דאוקי ממונא בחזקת מריה כי תפיס אמאי לא מפקי' מיניה. מאי שנא מספק בכורות. ופי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דמיירי כשתפס מעיקרא קודם בואם לדין דאכתי לא נולד הספק. אי נמי לפי שהוא טוען ברי דחייב לו ואפי' תפס לאחר שבאו לב"ד:
1
ב׳[שם]
ההוא דאתא לקמיה דרבא בר חנן וא"ל מוחזק אני בזה בכור א"ל מנא ידעת א"ל דהוו קרו ליה בוכרא סוכלא ודילמא בוכרא דאימא הוא דכל בוכרא דאימא סוכלא קרו ליה. פי' רבינו שמואל זצ"ל ועד אחר עמו. בוכרא סוכלא בכור שוטה ולא משום שטותו אלא לפי שאינו בכור גמור כמו הדס שוטה שאינו כשר. ההוא דאתא לקמיה דר' חנינא א"ל מוחזק אני בזה שהוא בכור א"ל דכי הוו אתו לקמיה דאבוה החוששים בעיניהם אמר להו זילו לגבי שכחת ברי דבוכרא הוא ומאסי רוקיה. ודילמא בוכרא דאימיה הוא גמירי בוכרא דאבא מאסי רוקיה בוכרא דאימא לא מאסי רוקיה. פי' רבינו שמואל זצ"ל ועד אחר היה עמו:
ההוא דאתא לקמיה דרבא בר חנן וא"ל מוחזק אני בזה בכור א"ל מנא ידעת א"ל דהוו קרו ליה בוכרא סוכלא ודילמא בוכרא דאימא הוא דכל בוכרא דאימא סוכלא קרו ליה. פי' רבינו שמואל זצ"ל ועד אחר עמו. בוכרא סוכלא בכור שוטה ולא משום שטותו אלא לפי שאינו בכור גמור כמו הדס שוטה שאינו כשר. ההוא דאתא לקמיה דר' חנינא א"ל מוחזק אני בזה שהוא בכור א"ל דכי הוו אתו לקמיה דאבוה החוששים בעיניהם אמר להו זילו לגבי שכחת ברי דבוכרא הוא ומאסי רוקיה. ודילמא בוכרא דאימיה הוא גמירי בוכרא דאבא מאסי רוקיה בוכרא דאימא לא מאסי רוקיה. פי' רבינו שמואל זצ"ל ועד אחר היה עמו:
2
ג׳[שם]
אמר רב אמי בכור שנולד טומטום ולאחר זמן נקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים מאי טעמא דאמר קרא והיה הבן הבכור עד שיהא בן משעת הוויה. פי' רבינו שמואל זצ"ל וכ"ש אנדרוגינוס:
אמר רב אמי בכור שנולד טומטום ולאחר זמן נקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים מאי טעמא דאמר קרא והיה הבן הבכור עד שיהא בן משעת הוויה. פי' רבינו שמואל זצ"ל וכ"ש אנדרוגינוס:
3
ד׳[דף קכ"ז ע"א]
[אמימר אמר אף אינו ממעט בחלק בכורה] ויש שם ששה מנים סמי מכאן טומטום הבכור נוטל פי שנים ד' מנים כפשוט נמצא חלק בכורה ב' מנים וחוזרים וחולקים הד' מנים הנותרים שלשתם. נמצא הבכור נוטל ג' מנים ושליש מנה והפשוט והטומטום נוטלים כל אחד מנה ושליש. אבל אי הוה ממעט לא היה נוטל בכורה אלא ג' מנים פי שנים כנגד כל אחד מאי טעמא וילדו לו בנים עד שיהא בן משעת לידה. אמר אביי הילכתא כוותיה דר' אמי. והיה הבן ולא טומטום הבכור ולא ספק. בשלמא הבן ולא טומטום כדר' אמי אלא הבכור ולא ספק לאפוקי מאי. לאפוקי מדדרש רבא דדרש רבא שתי נשים של איש אחד שילדו שני זכרים במחבא כותבין הרשאה זה לזה. א"ל רב פפא לרבא והא שלח רבין באגרתיה דבר זה שאלתי לכל רבותיי ולא אמרו לי דבר ברם כך אמרו משמיה דר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לא הוכרו ולבסוף נתערבו אין כותבין הרשאה זה לזה. הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברי' שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ברם כך אמרו משמיה דר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה ואתי חד מינייהו ותבע חלק בכורה מן האחין אם בכור אני תנו לי בשביל עצמי ואם לאו תנו לי בשביל אחי שהרי נתן לי חלקו. ופסקינן לעיל יש לבכור קודם חלוקה ויכול למוכרה וליתנה לחלק בכורה לכל מי שירצה. לא הוכרו ולבסוף נתערבו אין כותבין הרשאה זה לזה:
[אמימר אמר אף אינו ממעט בחלק בכורה] ויש שם ששה מנים סמי מכאן טומטום הבכור נוטל פי שנים ד' מנים כפשוט נמצא חלק בכורה ב' מנים וחוזרים וחולקים הד' מנים הנותרים שלשתם. נמצא הבכור נוטל ג' מנים ושליש מנה והפשוט והטומטום נוטלים כל אחד מנה ושליש. אבל אי הוה ממעט לא היה נוטל בכורה אלא ג' מנים פי שנים כנגד כל אחד מאי טעמא וילדו לו בנים עד שיהא בן משעת לידה. אמר אביי הילכתא כוותיה דר' אמי. והיה הבן ולא טומטום הבכור ולא ספק. בשלמא הבן ולא טומטום כדר' אמי אלא הבכור ולא ספק לאפוקי מאי. לאפוקי מדדרש רבא דדרש רבא שתי נשים של איש אחד שילדו שני זכרים במחבא כותבין הרשאה זה לזה. א"ל רב פפא לרבא והא שלח רבין באגרתיה דבר זה שאלתי לכל רבותיי ולא אמרו לי דבר ברם כך אמרו משמיה דר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לא הוכרו ולבסוף נתערבו אין כותבין הרשאה זה לזה. הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברי' שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ברם כך אמרו משמיה דר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה ואתי חד מינייהו ותבע חלק בכורה מן האחין אם בכור אני תנו לי בשביל עצמי ואם לאו תנו לי בשביל אחי שהרי נתן לי חלקו. ופסקינן לעיל יש לבכור קודם חלוקה ויכול למוכרה וליתנה לחלק בכורה לכל מי שירצה. לא הוכרו ולבסוף נתערבו אין כותבין הרשאה זה לזה:
4