אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קט״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 115

א׳[שם]
מתני' כיצד השן מועדת לאכול את הדאוי לה. כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הדאויין לה ושתתה משקין הראויין לה משלם נזק שלם. וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה בהמה ואכלה בשר משלמת נזק שלם. ופרה שאכלה שעורין שהם מאכל חמור. וחמור שאכל כרשינין שהם מאכל פרה. וכלב שליקלק את השמן. וחזיר שאכל חתיכה בשר משלמין נזק שלם אעפ"י שאין רגילין בכך הואיל ואורחייהו לאכול ע"י הדחק כשהן רעבין ראויין לה קרינן בהו. אמר רב פפא השתא דאמרת כל מידי דלאו אורחיה למיכל כל שעה ואורחיה למיכל ע"י הדחק ואפ"ה שמה אכילה. ואע"ג דע"י הדחק. האי שונרא דאכיל תמרי דאורחיה למיכלינהו על ידי הדחק וחמרא דאכל ביניתא משלם נזק שלם. אבל כסות וכלים לאו אורחייהו למיכלינהו אפי' ע"י הדחק אלא מתכוון והוי תולדה דקרן. ההוא חמרא דאכיל נהמא ופלסיה לסלא. פי' לעסו או סדקו חייביה רב יהודה אנהמא לשלם נזק שלם ואסלא חצי נזק. פי' רבינו שלמה זצ"ל דמשונה הוא וכגון שתפש ניזק דאין דנין דיני קנסות בבבל ופלגא נזקא קנסא. ופרכינן אמאי וכיון דאורחיה למיכל נהמא אורחיה נמי לפלוס סלא. דאכיל והדר פלסיה ומשונה הוא. ורמינהו אכלה פת ובשר ותבשיל משלם חצי נזק מאי לאו בבהמה לא בחיה שאין דרכה בפת ובשר אפילו ע"י הדחק. אבל חמור דרכו בפת. ופרכינן אחיה אי חיה בשר אורחיה הוא. דמטוי כלומר שהוא צלוי באש. ואי' תימ' בטביא כלומר צבי הבר אין דרכו בפת ובבשר שעל גבי שלחן שאין דרכו בכך: ויש ספרים שכתבו בהם לעולם בבהמה ובפתותא לשון פתות אותה פתים כלו' שמפתת ואוכלת ואין דרכה בכך ומשונה הוא:
1
ב׳[דף כ' ע"א]
אמר אילפא בהמה ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה חייבת מ"ט נבי חבירתה כחצר הניזק דמיא. נימא מסייע ליה היתה קופתו מופשלת לאחוריו ופשטה צוארה ואכלה ממנו חייבת. כדאמר רבא בקופצת הכא נמי בקופצת שקופצת על צוארו ואוכלת דאין דרכה בכך ותולדה דקרן הוא וחייבת חצי נזק. והיכא איתמר דרבא אהא איתמר. דאמר ר' אושעיא בהמה ברשות הרבים הלכה ואכלה פטורה. עמדה ואכלה חייבת. מאי שנא (ד)הלכה דאורחיה הוא עמדה נמי אורחיה הוא. אמר רבא בקופצת. והיינו דלא מסייעא לאילפא ההיא דקופתו מופשלת לאחוריו. דאיכא למידחייה ולאוקמא בקופצת:
2