אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קל״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 134
א׳[שם]
ואמר רבה היתה אבן מונחת בחיקו והכיר בה ושכחה לענין נזקין חייב ולענין ארבעה דברים פטור דאע"ג דהכיר בה הרי שכחה ושוגג הוא ולא פשע. ולענין שבת פטור דאע"ג דמיקרי שגגה לענין גלות פטור משום דבעי' מלאכת מחשבת שנתכוון לעשות מלאכה וכסבור שהיום חול וזה לא נתכוון. לענין גלות חייב אמר קרא בשגגה מכלל דהוה ליה ידיעה והא הויא ליה ידיעה. לענין עבד פלוגתא דרשב"נ ורבנן:
ואמר רבה היתה אבן מונחת בחיקו והכיר בה ושכחה לענין נזקין חייב ולענין ארבעה דברים פטור דאע"ג דהכיר בה הרי שכחה ושוגג הוא ולא פשע. ולענין שבת פטור דאע"ג דמיקרי שגגה לענין גלות פטור משום דבעי' מלאכת מחשבת שנתכוון לעשות מלאכה וכסבור שהיום חול וזה לא נתכוון. לענין גלות חייב אמר קרא בשגגה מכלל דהוה ליה ידיעה והא הויא ליה ידיעה. לענין עבד פלוגתא דרשב"נ ורבנן:
1
ב׳נתכוון לזרוק שנים וזרק ארבע לענין נזקין חייב לענין ארבעה דברים פטור. לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וליכא. ולענין גלות אשר לא צדה פרט למתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע. פירש רבינו שלמה זצ"ל פרט למתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע ראינו בתורת כי יזיד איש וגו' אלא בתורת ושמתי לך מקום וחייב גלות. ל"א פרט למתכוון האי פרט לשון פירוש הוא וה"ק ואשר לא צדה מפרש שנתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע והרג את אדם באותה זריקה חייב גלות דהאי נמי לא צדה וזה עיקר. ל"א ואשר לא צדה פרט לנתכוון דפטור מגלות דהכי משמע שלא נתכוון לצדה ולזרוק אצלו פרט לזה שצדה. תפוס לשון אמצעי עכ"ל. וקשה לפירושו האחרון מריש אלו הן הגולין דת"ר אם בפתע פרט לקרן זוית. בלא איבה פרט לשונא. הדפו שדחפתו בגופו. או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה. בלא צדיה פרט לנתכוון לצד זה והלכה לצד אחר. ואשר לא צדה דכתיב בפרשה פרט לנתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע. והשתא מקרא ואשר לא צדה דכתב בפרש' ואלה המשפטים מקמי קרא (מקרא) בלא צדיה דכתב באלה מסעי. הוה ליה למעוטי ההוא דדמי טפי לפטור כגון נתכוון לזרוק לצד זה והלכה לצד אחר שלא נתכוון לזרוק לצד החובה. הואיל דקרא ואשר לא צדה לפטורא אתא. וי"ל משום דריש ליה לההוא קרא ברישא נקט בלא צדיה:
2
ג׳מיהו רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל נראה לו כלשון ראשון שפירש דחייב גלות ולא כפירושו שפירש פרט דלא הוי בכלל וכי יזיד איש דהא כי יזיד כתיב בתריה. אלא פרט דלא הוי בכלל מכה ומת דכתיב לעיל מיניה. וא"ת אמאי אצטדיך לחייב גלות לנתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע מהיכא ס"ד דפטור דלפטור ממיתה . וי"ל דהוה פטרינן ליה מבלא צדיה כמו נתכוון לזרוק לצד זה והלך לצד אחר. לענין עבד פלוגתא דרשב"ג ורבנן. וכן הלכה. נתכוון לזרוק ארבע וזרק שמנה לענין נזיקין חייב לענין ארבעה דברים פטור. לענין שבת אי אמר כל מקום שתרצה תנוח ונתכוון נמי לזרוק ארבע וזרק שמנה חייב שהרי יש כאן מלאכת מחשבת דזריקת ארבע אמות מלאכה היא והא נתכוון לזרוק ארבע. וכיון דלא איכפת ליה באיזה מקום תנוח אתעביד מחשבתו. ואי לא לא דלא נעשית מחשבתו. אבל נתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע אפי' אמר כל מקום שתרצה תנוח פטור שעיקר מחשבתו אינה למלאכה. דהא לא נתכוון לזרוק אלא שתים. לענין גלות אשר לא צדה פרט למתכוון לזרוק ארבע וזרק שמנה. לענין עבד פלוגתא דרשב"ג ורבנן וכן הלכה:
3