אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קמ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 145

א׳פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל הלכתא כרב נחמן דהלכתא כרב נחמן בדיני וכן פסק רבינו אבי העזרי זצ"ל. ודוקא בדבר ידוע שזה גוזלו דומיא דההוא גרגותנא דהוה ידוע דתרווייהו הוה. אית ליה רשותא למיעבד דינא לנפשיה. אבל בדבר שאין ידוע אי גוזל אותו אי לא לית ליה רשות לכ"ע. אפי' אי הוה ליה פסידא לפי דבריו. דא"כ כל אחד ואחד יאמר לחבירו האי דידי ומגזל גזלת ממני ויכה אותו או יחטוף מידו ונימא עבידנא דינא לנפשיה א"כ לא שבקת חיה לכל בריה. אלא ודאי לא עביד אינש דינא לנפשיה אלא בידוע שזה גזלו:
1
ב׳[דף כ"ח ע"א]
מתני' נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים או שלקה בחרסיה חייב. ר' יהודה אומר במתכוין חייב שאין מתכוין פטור. אמר רב יהודה אמר רב לא שנו דאמר הוחלק אחד במים דחייב אלא שנטנפו כליו במים. דרב מוקים למתניתין שלא הפקיר זה את מימיו הילכך נמצא שהוזקו כליו של זה בכליו של זה והוי כשורו. אבל אם הוא בעצמו פטור דקרקע עולם שאין לה בעלים הזיקתו. וממונו של זה גרמא בעלמא הוא דעבד ליה ופטור. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי מכדי אבנו סכינו ומשאו מבורו למדנו בפ"ק וכולם אני קורא בהם שור ולא אדם חמור ולא כלים. וה"מ לענין קטלא היכא דמית אדם דקרא במיתה משתעי דכתיב והמת יהיה לו. אבל לענין נזיקין אדם חייב בעל הבור דקרא מכופר מיעטיה. וכלים פטורין דשבירתן זו היא מיתתן ומתניתין נמי מימיו בורו הוא. הילכך על נזקי הגוף חייבי' ולא על הכלים. ורב הני מילי היכא דאפקרינהו אבל היכא דלא אפקרינהו ממוניה הוא:
2