אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קמ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 144
א׳[שם ע"ב]
ואמרי' בגמ' אמאי פטור לימא ליה איבעי לי' לעיוני ולמיזל שלא ישבר כלי של חבירו אמרי בי רב משמיה דרב בממלא רשות הרבים כולה חביות ואין לו צד לפנות הנה והנה. ושמואל אמר באפילה שנו שהיו באפילה עומדות אותן חביות וליכא לעיוני. ר' יוחנן אמר בקרן זוית כשנכנסין ממבוי למבוי מן הצד הניחה בתוך המבוי אצל הקרן וכשהחזיר זה פניו לא ראה אותה חבית. א"ל רבא לרב אשי הכי אמרינן במערבא משמיה דר' אילעא לא תימא דמתני' באפילה ובקרן זוית אלא אפילו באורה נמי פטור הנתקל לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים. הוה עובדא בנהרדעא וחייב שמואל. בפומבדיתא וחייב רבא. בשלמא שמואל כשמעתיה דמוקים למתניתין באפילה הא באורה חייב. אלא רבא לימא כשמואל ס"ל. אמר רב פפא קרנא דבי עצרא הוה קרן זוית הסמוכה לבית הבד ומיוחד לבני הגת לתת שם כליהם. וכיון דברשות מצניעים שם כליהם איבעי ליה לעיוני ומיזל. והלכה כרבא דמתני' אפי' באורה פטור:
ואמרי' בגמ' אמאי פטור לימא ליה איבעי לי' לעיוני ולמיזל שלא ישבר כלי של חבירו אמרי בי רב משמיה דרב בממלא רשות הרבים כולה חביות ואין לו צד לפנות הנה והנה. ושמואל אמר באפילה שנו שהיו באפילה עומדות אותן חביות וליכא לעיוני. ר' יוחנן אמר בקרן זוית כשנכנסין ממבוי למבוי מן הצד הניחה בתוך המבוי אצל הקרן וכשהחזיר זה פניו לא ראה אותה חבית. א"ל רבא לרב אשי הכי אמרינן במערבא משמיה דר' אילעא לא תימא דמתני' באפילה ובקרן זוית אלא אפילו באורה נמי פטור הנתקל לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים. הוה עובדא בנהרדעא וחייב שמואל. בפומבדיתא וחייב רבא. בשלמא שמואל כשמעתיה דמוקים למתניתין באפילה הא באורה חייב. אלא רבא לימא כשמואל ס"ל. אמר רב פפא קרנא דבי עצרא הוה קרן זוית הסמוכה לבית הבד ומיוחד לבני הגת לתת שם כליהם. וכיון דברשות מצניעים שם כליהם איבעי ליה לעיוני ומיזל. והלכה כרבא דמתני' אפי' באורה פטור:
1
ב׳[שם]
שלח ליה רב חסדא לרב נחמן הרי אמרו הדיינין שלש גזירות. לרכובה שלש ולבעיטה חמש. לסינוקרת שלש עשרה. לגבות מן הבועט את חבירו בארכובותיהן שלש סלעים לבועט ברגליו חמש סלעים. הכה אותו באוכף של חמור שלש עשרה סלעין. ופי' רבינו שלמה זצ"ל שאילו הן תשלומי הבושת. לבד מחיוב שאר דברים. ורבינו יצחק אלפסי זצ"ל כתב קמפרשי רבנן דהא דמי צער בלחוד לבר מדמי בושת. ורבנן אחריני אמרי האי דמי הכל הוא. מסייע להאי סברא ממעשה דחנן בישא תקע. דלא חייביה אלא פלגא דזוזא. דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע דהוא פלגא דזוזא. ואנן הכי סבירא לן עכ"ל. ולדברי רש"י זצ"ל שמפרש היינו דמי הבושת. לבד מחיוב שאר דברים אית דאמרי דלעני שבישראל קאמר. אבל לאחרים הכל לפי המבייש והמתבייש. ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל מפרש דהיינו לגדול שבישראל דומיא להא דתנן לקמן בהחובל סטרו נותן לו מאתים זוז דמוקים לה לגדול שבישראל. לפנדא דמרא בית יד של מרא. ולקופינא דמרא הברזל עצמו מאי. שלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל אימר לי גופא דעובדא היכי הוה. שלח ליה דההוא גרגותא דבי תרי בור מים מכונסים להשקות שדות. דכל יומא יומא הוה דלי חד מנייהו אזל חד וקא דלי ביומא דלאו דיליה הוא ולא אשגח ביה שקל פנדא מחייה. א"ל שפיר עביד מאה פנדי בפנדי למחייה. שהיה גוזל את מימיו אפילו למ"ד לא עביד אינש דינא לנפשיה היכא דאיכא פסידא עביד אינש דינא לנפשיה כגון הכא דאיכא פסידא בעין דאי אזיל לבי דינא אתי האי ודלי מימיו מאי דבעי ולא ידעי' מאי דלי או שמא יפסקו המים ואין לו לפרוע. דאיתמר אמר רב יהודה לא עביד אינש דינא לנפשיה. ורב נחמן אמר עביד אינש דינא לנפשיה היכא דאיכא פסידא למיזיל לבי דינא לכ"ע עביד אינש דינא לנפשיה. כי פליגי היכא דליכא פסידא רב יהודה אמר לא עביד אינש דינא לנפשיה כיון דלית להו פסידא ליזיל אינש קמי דיינא רב נחמן אמר עבד אינש דינא לנפשיה כיון דבדין עביד לא טרח למיזיל לבי דינא:
שלח ליה רב חסדא לרב נחמן הרי אמרו הדיינין שלש גזירות. לרכובה שלש ולבעיטה חמש. לסינוקרת שלש עשרה. לגבות מן הבועט את חבירו בארכובותיהן שלש סלעים לבועט ברגליו חמש סלעים. הכה אותו באוכף של חמור שלש עשרה סלעין. ופי' רבינו שלמה זצ"ל שאילו הן תשלומי הבושת. לבד מחיוב שאר דברים. ורבינו יצחק אלפסי זצ"ל כתב קמפרשי רבנן דהא דמי צער בלחוד לבר מדמי בושת. ורבנן אחריני אמרי האי דמי הכל הוא. מסייע להאי סברא ממעשה דחנן בישא תקע. דלא חייביה אלא פלגא דזוזא. דתנן התוקע לחבירו נותן לו סלע דהוא פלגא דזוזא. ואנן הכי סבירא לן עכ"ל. ולדברי רש"י זצ"ל שמפרש היינו דמי הבושת. לבד מחיוב שאר דברים אית דאמרי דלעני שבישראל קאמר. אבל לאחרים הכל לפי המבייש והמתבייש. ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל מפרש דהיינו לגדול שבישראל דומיא להא דתנן לקמן בהחובל סטרו נותן לו מאתים זוז דמוקים לה לגדול שבישראל. לפנדא דמרא בית יד של מרא. ולקופינא דמרא הברזל עצמו מאי. שלח ליה חסדא חסדא קנסא קא מגבית בבבל אימר לי גופא דעובדא היכי הוה. שלח ליה דההוא גרגותא דבי תרי בור מים מכונסים להשקות שדות. דכל יומא יומא הוה דלי חד מנייהו אזל חד וקא דלי ביומא דלאו דיליה הוא ולא אשגח ביה שקל פנדא מחייה. א"ל שפיר עביד מאה פנדי בפנדי למחייה. שהיה גוזל את מימיו אפילו למ"ד לא עביד אינש דינא לנפשיה היכא דאיכא פסידא עביד אינש דינא לנפשיה כגון הכא דאיכא פסידא בעין דאי אזיל לבי דינא אתי האי ודלי מימיו מאי דבעי ולא ידעי' מאי דלי או שמא יפסקו המים ואין לו לפרוע. דאיתמר אמר רב יהודה לא עביד אינש דינא לנפשיה. ורב נחמן אמר עביד אינש דינא לנפשיה היכא דאיכא פסידא למיזיל לבי דינא לכ"ע עביד אינש דינא לנפשיה. כי פליגי היכא דליכא פסידא רב יהודה אמר לא עביד אינש דינא לנפשיה כיון דלית להו פסידא ליזיל אינש קמי דיינא רב נחמן אמר עבד אינש דינא לנפשיה כיון דבדין עביד לא טרח למיזיל לבי דינא:
2