אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קנ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 152
א׳ובמסקנא רבי קיי"ל דר' יוחנן סבר מפקיד נזקיו חייב ופסיקנא נמי דהלכתא כוותיה כדפרישי' לעיל בסמוך. מעתה ר"י סבר דבור ברשות הרבים חייב ובור ברשותו פטור וקיי"ל נמי הכי. וקשיא לי דהא (ד)לקמן בפ' שור שנגח את הפרה ת"ר החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשו' הרבים חייב זהו בור האמור בתורה דברי ר"י ר"ע אומר הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו זהו בור האמור בתורה. ואמר רבה בבור בר"ה דכ"ע לא פליגי דחייב מ"ט כי יפתח כי יכרה אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כש"כ. אלא שעל עסקי פתיחה באה לו ועל עסקי כרייה באה לו. לא נחלקו אלא בבור ברשותו ר"ע סבר בור ברשותו נמי חייב דכתיב בעל הבור בבור דאית ליה בעלים קאמר רחמנ' דהיינו הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו ור"י סבר מאי בעל הבור בעל התקלה אמר רחמנא דהיינו בור ברשות הרבים או הפקיר רשותו והפקיר נמי בורו. ורב יוסף אמר בבור ברשות הרבים כולי עלמא לא פליגי דמיחייב מ"ט בעל הבור אמר רחמנא בבור דאית ליה בעלים עסקי' דהיינו הפקיר רשותו ולא הפקיר בורו. כי פליגי בבור ברשו' הרבים אי נמי הפקיר רשותו והפקיר בורו דר' ישמעאל סבר בור ברשות דרבים נמי חייב ור"ע סבר פטור. והשתא ר' יוחנן סבר ממה נפשך דלא כהלכתא. דאי סבר לה כרבה. בשלמא ברשות הרבים סבר ככולי עלמא דבור ברשות הרבים לכ"ע חייב. אלא בור ברשותו סבר כר' ישמעאל ולא כר' עקיבא ואנן קיי"ל כר"ע לגבי ר' ישמעאל. ור' יוחנן גופיה סבר בפ' הכותב הלכה כר"ע מחבירו ור' ישמעאל חבירו דר"ע הוה וקיי"ל נמי רבה ורב יוסף הלכה כרבה. מעתה היאך פסקי דברבותא הלכה כר' יוחנן דמסתמא הלכה כרבה דבתראה וקיי"ל הילכתא כרב יוסף כ"ש דתיקשי דבור ברשות היחיד אתיא דלא ככ"ע. ובבור ברשות הרבים אתי כר"י ודלא כר"ע. וכי דחי נמי לעיל לא לעולם אימא לך מפקיר נזקיו פטור ובור ברשותו חייב ומצמצם מ"ט פטור משום דאיתמר עלה אמר רב אחא בריה דרב איקא לפי שאין דרך בני אדם להתחכך בכתלים. פי' רש"י ז"ל וזה שנתחכך והוזק הוי משונה אבל שאר נזקין דברשותו חייב. ומפריח דהוי ברשות הרבים היינו טעמא דחייב שהרי ממונו הוא ולא הפקירו והפקירו למקום מהלך בני אדם א"כ סבר ר' יוחנן בור ברה"ר פטור בור ברשותו חייב. א"כ לרבה דקיי"ל כוותיה הוי ר"י בבור ברה"ר לא לכולי עלמא. ובבור ברשותו כר"ע. לרב יוסף ובבור ברשות היחיד הוי לכ"ע. ובור ברה"ר כר"ע ואנן קיי"ל כרבה. מיהו בהא ליכא קפידא דהא איסתיים דר"י הוא דאמר מפקיר נזקיו חייב ובור ברה"ר חייב. וה"ה הפקיר רשותו והפקיר בורו:
1
ב׳ונראה בעיני דר' יוחנן סבר כר"ע ואליבא דרבה דבין בור ברה"ר ובין בור ברה"י חייב הילכך מפקיר נזקיו חייב. דהיינו בור ברה"ר ומצמצם היינו טעמא דפטור לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים. וזה שנתחכך והוזק הוי משונה. אבל שאר נזקין דברשותו חייב. ומפריח דהוי ברה"ר היינו טעמא דחייב דהוי בור ברה"ר. ותדע דהא איסתיים דר"י הוא דאמר מפקיר נזקיו חייב. ואיתמר עלה דרב אחא בר יעקב דטעמא דמצמצם פטור לפי שאין דרך בני אדם להתחכך בכתלים הא לאו הכי בור ברשותו חייב. וא"ש דפסקי רבוותא כר"י דהא קיי"ל נמי כרבה וקיי"ל כר"ע:
2