אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קנ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 154

א׳אמר רבינא זאת אומרת המכסה את בורו בדליו של חבירו כלומר בכיסוי של חבירו ובא בעל דלי ונטל דליו חייב בעל הבור דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה שזה יטול את דליו. פשיטא התם הוא דלא הוה ידע למצניע לאודועיה שהוא נוטל את דליו. קמ"ל רבינא דלאו היינו טעמא:
1
ב׳ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהם ומעמיקים להם ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה ובירושלמי מפרש שלא תעלם המחרישה. רב ששת שדי להו בנורא. רבא שדי להו בדיגלת. נהר חידקל מתרגמי' דיגלת. אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין כגון הא דקתני מצניעין קוצותיהם. רבינא אמר מילי דאבות משה קבל תורה מסיני. ואמרי לה מילי דברכות. מסכת ברכות:
2
ג׳[שם]
מתני' המוציא תבנו וקשו לרה"ר ואת פסולת של זיתים לרה"ר לזבלים שירקבו התבן והקש ונעשין זבל לזבל שדות וכרמים והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה . וההופך את הגלל לרה"ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו. רשב"ג אומר כל המקלקלין (פטורין) לרה"ר שהזיקו חייבים לשלם וכל הקוד' בהן זבה. לימא מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר בשעת הוצאות זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל שלשים יום ורשאי להניחו שם כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ לישראל שלא יהו מקפידין על כך. אלמא ס"ל לר' יהודה דאם הוזק בהן אחר פטור. אמר רב נחמן מתניתין שלא בשעת הוצאת זבלים ור"י היא דאפי' ר' יהודה ס"ל שלא בשעת הוצאת זבלים חייב. רב אשי אמר תבנו וקשו תנן משום דמשרקי דעדיין לא נעשו זבלים וקשין הן ומחליקין. וכי קאמר ר"י דפטור בזבל קאמר דמוציא אדם זבלו שאינו נוח להחליק כ"כ ואפי' בשעת הוצאת זבלים קמיירי מתניתין:
3