אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קנ״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 157
א׳שמעינן מהכא דכל היכא (דהכא) דהתרו בהן לכ"ע הלכה ומורין כן. ונראה דקיי"ל כרב דקנסו גופן משום שבחן הואיל ועביד רב אדא בר אהבה עובדא. מיהו היכא דלא אייתי שבחא הואיל ולא איפשטא נראה שאם זכה בהן מוציאין מידו דהואיל ולא איפשטא אוקמינן בחזקת בעלים:
1
ב׳[דף ל"א ע"א]
מתני' שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון ונפל. הראשון חייב בנזקי שני. אמר רבי יוחנן לא תימא מתניתין ר' מאיר היא דאמר נתקל פושע הוא אלא אפילו רבנן דאמרי נתקל לאו פושע אלא אנוס הוא הכא חייב שהיה לו לעמוד ולא עמד. כלומר בהכי מיתוקמא מתניתין ששהה כדי עמידה ולא עמד. אמר ר"נ בר יצחק אפילו תימא לא היה לו לעמוד. היה לו להזהירו הואיל ולא הזהיר חייב. ור"י אמר כיון דלא היה לו לעמוד לא היה לו להזהיר דטריד:
מתני' שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה ונתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון ונפל. הראשון חייב בנזקי שני. אמר רבי יוחנן לא תימא מתניתין ר' מאיר היא דאמר נתקל פושע הוא אלא אפילו רבנן דאמרי נתקל לאו פושע אלא אנוס הוא הכא חייב שהיה לו לעמוד ולא עמד. כלומר בהכי מיתוקמא מתניתין ששהה כדי עמידה ולא עמד. אמר ר"נ בר יצחק אפילו תימא לא היה לו לעמוד. היה לו להזהירו הואיל ולא הזהיר חייב. ור"י אמר כיון דלא היה לו לעמוד לא היה לו להזהיר דטריד:
2