אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קנ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 159
א׳מיכן מדקדק רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל שאפילו שנקרא אדם פושע לענין שאם הזיק אחרים שחייב בנזקו. אינו נקרא פושע לענין שאם אחרים הזיקו שנאמר איהו גרם לנפשיה ויהיה פטור מי שהזיקו. אלא ודאי חייב מי שהזיקו. מדפריך אי נתקל פושע שני נמי ליחייב כי נתקל שלישי בממונו. אבל לא בעי למימר שיהא נקרא פושע לענין שיפטר הראשון. אלמא אע"ג דהוי השני פושע להתחייב בנזקי שלישי. לא הוי פושע לפטור הראשון בנזקיו. ועוד הביא ראיה דתנן לעיל בפ' כיצד הכלב שנטל החררה והלך לגדיש ואכל את החררה והדליק את הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק. ופריך בגמ' מאן חייב. חייב בעל הכלב. וליחייב נמי בעל הגחלת. וקס"ד דגחלת דחד וחררה וגדיש דחד. ושנינן בששימר גחלתו שנעל דלתות ביתו יפה ואנוס הוא. הא למדת דאע"פ שאין לו לשמור עצמו לענין שלא יבא הכלב ויטול חררה שלו יש לו לשמור עצמו שלא יבא הכלב ויקח את הגחלת וידליק את הגדיש. ואם לא נעל דלת ביתו יפה אע"ג דהוי פושע לענין גחלת שאם יבא כלב מעולם ויקח הגחלת וידליק את הגדיש שחייב בעל הגחלת. לא הוי פושע לענין שאם אכל החררה שלו שיהא פטור בעל הכלב. אלא חייב בנזקי חררה:
1