אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קס״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 161
א׳מיכן יש ללמוד שאסור לאדם להכות את אשתו וגם חייב בנזקיה אם הזיקה. ואם הוא רגיל תדיר להכותה ולהבזותה ברבים כופין אותו להוציאה. וכבר היה מעשה באחד שהיה רגיל תדיר להכות את אשתו. ונשאר מו"ר רבינו שמחה זצ"ל והשיב שכופין אותו להוציאה זה לשונו. אחר כותבי כתב ראשון קבל לפנינו ר' ירמיה על חתנו שהיה מכה את בתו תדיר ומבזה אותה בפריעת ראשה שלא כדת יהודים. דלחיים נתנה ולא לצער. ואפי' קונה אמה העבריה כקונה אדון לעצמו כ"ש אשתו ועל כל הכאה עובר בפן לא יוסיף. ועונשו גדול ממכה חבירו כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה. המזיק אשתו בתשמיש המטה קא מיבעי לן בפ' המניח את הכד. אבל בכל מילי דהיזקות אחריני פשיטא לן דלא גרע מאחר. ואם דבריו אמתים תקנסהו קנס חמור בין בגופו בין בממונו על מה שעבר. אמנם צריך כפרה גדולה ותכבידו עליו להבא לפי הנראה בעיניכם שיכול לעמוד שיהא מותרה ועומד מיכן ולהבא. ותטילו שלום ביניהם שלום מקויים ומסויים ותבררו שנים או שלשה שיהיו מוכיחים ביניהם. וכל קבלה שיהיה להם זה על זה ישפטו הם. ואם לא יעמוד הבעל בקיום השלום שיוסיף להכותה ולבזותה. אנו מסכימים אחריכם להיות מנודה בב"ד העליון ובב"ד התחתון ויעשוהו על ידי גוים לתת גט עשה מה שישראל אומר לך כי כן הסכמתי עם חביריי שיהא גט מעושה בגוים בזה כדין אפילו לשמואל דאמר בפ' המדיר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון. ה"מ מזונות שיש בידינו לעשות תקנה לדבר דיורדין לנכסיו וזנין אותה. אבל להכותה ולבזותה שענייה זו אסורה בידו ואין בידינו לעשות תקנה לדבר אפי' שמואל מודה דאין אדם דר עם נחש בכפיפה. ואפי' בההיא גופא דאיני זן ואיני מפרנס סבורני דקיי"ל כרב. כיון דר' יוחנן ס"ל כוותיה ומדאכסוה שערי לאלעזר ליכא ראיה דשמואל לטעמיה לפי סברתו קאמר והכאות קשה לסובלן. מההיא דהמדיר את אשתו מלהנאות עד ל' יום יעמיד פרנס מכאן ואילך יוציא ויתן כתובה באמתלא מועטת משום דברים קטנים שאינה מספקת קאמרה השתא דאדרתן לא מצינא דאגלגל בהדך. אע"ג דבירושלמי פ' אלמנה ניזונית ובירושלמי דיש מותרות דחינן ליה לשמואל דאמר אין מעשין אלא לפסולות שמענו שמוציא שמענו שכופין בתמיה פי' יוציא דתנן במתני' ובברייתא יש יוציא שמשמע בלא כפייה גם יש יוציא שהוא בכפייה. הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת בזמן שהולד של קיימא יוציא מיהו רב תחליפא אמר שמואל הוה מפרש יוציא בכפייה ועישוי. ואפילו קבלה עליה יכול סבורה הייתי שהייתי יכולה לקבל שהן הכאות שאין להם קצבות. שהרי אמרו חכמים באגרוף שיש בו כדי להמית. אם יעלה חפץ השם בידכם להשלים ביניהם תתירו לו החרם שקיבל עליו לגרשה עד זמן מרווח. אם תראו בתוך הזמן שינהוג עמה כשורה תתירו לו לגמרי. ואם נראה בעיניכם שאין עצת שלום מתקיים ביניהם תפייסוהו כחכמתכם לגרש מרצונו. ואם לא יאבה יקוב הדין את ההר ותעסוהו כתורת יעשה מה שכתבנו באיני זן ומפרנס. דקיי"ל כרב וכר' יוחנן לפי ראות עינינו כתבנו. ובפר"ח לא כתב כן. שמחה בר שמואל:
1