אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קפ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 181

א׳[שם]
ת"ר ראה שור נגח. חמור לא נגח. סוס נגח. גמל לא נגח. פרד נגח. ערוד לא נגח. נעשה מועד לסירוגין לכל. וע"כ מיירי כשלא ראה בינתים. כלומר דאי ראה לא הוי מועד לסירוגין. ואפילו הכי דוקא בשור וסוס ופרד הוי מועד לכל אבל בשוורים לחודייהו לא דהיינו כר"פ דסתמיה לא הוי מועד. ואליבא דרב זביד יש לפרש דרבותא קמ"ל דסד"א בהנך מיני דחזיא ולא נגח לא הוי מועד ולא בסירוגין תליא מילתא קמ"ל. אי נמי בשעה שנגח מינין הללו ראה הרבה מינים ולא נגח אלא אלו. דהשתא אלו הוו כולהו שלשתן שוורים הייתי אומר כיון דכל שעה רץ ליגח שוורים ומניח שאר אינו מועד אלא לשוורים. אבל השתא דהוו ג' מינין בא' מהן נוגח והשאר אינו נוגח נעשה מועד לכל:
1