אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא י״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 19
א׳נראה בעיני אני המחבר דלא מצי המלוה לאשבועי ליה מההיא דפ' כל שעה דאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא בעל חוב דראובן וקא טריף משמעון ואזיל שמעון ופייסי ליה בזוזי. דינא הוא דאתו בני ראובן ואמרי ליה אנן מטלטלי קא שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. ואמר רבא אי פיקח שמעון מגבי להו ארעא והדר מגבי לה מנייהו. דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה יתומין שגבו קרקע בחובת אביהן בע"ח חוזר וגובה אותן מהם. ופי' רבינו שלמה זצ"ל התם אי פיקח שמעון יטעון ויאמר להם אין לי מעות לפרוע לכם אלא קרקע. ואי מצו יתמי למימר ליה אשתבע לן דלית לך זוזי. מאי מהניא ליה פקחותיה אלא ש"מ דלא מחייב אפילו שבועת היסת דהא בימי רבא כבר נתקנה שבועת היסת. ואפילו הכי לא מצו לאשבועי ליה. ותנן בפ' שני דייני גזירות שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה. אדמון אומר אילו חייב הייתי לך כיצד אתה לוה ממני. וחכ"א זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו. ואוקמי רמי בר חמא למתניתין דקתני זה גובה שטר חובו וכו' ביתמי דמיגבא גבי. אגבויי לא מגבי כלומר שהם גובים זוזי ואינם פורעים. דזוזי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח. ואמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דזה גובה וזה גובה קתני. ועוד ליגבינהו בע"ח ארעא ליתמי וליהדר וליגבה מנייהו דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו כו'. הרי משמע התם דאפשר דאית ליה זוזי. מדאוקמה דמי בר חמא ביתמי דגבי זוזי ולא מגבי וקא מהדר לי' רבא ליגבינהו ארעא. אלא אע"ג ד[ה]אי אפשר דאית ליה זוזי ולא ידענא בודאי דלית ליה אפ"ה מגבי להו ארעא ולא מצו למימר לי' אשתבע לן דלית לך זוזי הואיל ולא חזינן דאית ליה זוזי. ואף על גב דמייפינן כח היתרא בכל דוכתא כ"ש בדיקנני דלא מצי למימ' לבע"ח הבא להגבותו ארעא או מטלטלי אשתבע לי דלית לך. ומשמע נמי מההיא דפ' כל שעה ובפ' שני דייני גזירות דלא מצו למימר לי' אנן נטרינן לך עד דהוי לך זוזי אלא גובין מן הקרקע לאלתר כשבא להגבותו:
1