אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ק״צOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 190
א׳ואני המחבר נראה בעיני דאע"ג דאיכא לאשתלומי מראשון מחייבינן ליה להאי מדר"נ כדמסיק כי היכי דאשתעבדנא ליה לאבוכון משתעבדנא ליה לבע"ח דאבוכון מדר"נ. משמע להדיא דהתורה שיעבדה לוה של שמעון למלוה של שמעון שיעבוד גמור ועשתה מלוה של שמעון כאילו הוא עצמו הלוה ללוה של שמעון כדמסיק נמי בשמעתין כי היכי דמשתעבדנא לדידך ה"נ משתעבדנא לניזק שלך. וה"ה אפי' מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח היה בע"ח דראובן מוציא משמעון מדר"נ. אלא האי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי אהני דאע"ג דמגבי להו ארעא לא הוה הדר ומגבי לה מנייהו אי לאו דר"נ. ונראה בעיני להביא ראיה מפ' השולח דת"ר אין לו קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עלי' פרוזבול לו ולערב אין להם ולחייב יש לו קרקע כותבין עלי' פרוזבול מדר"נ דתניא ר' נתן אומר מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל כו' והא התם דאיכא לאשתלומי מערב ואפ"ה גבי מחייב לו מדר"נ דתניא ר"נ אומר כו' דמסתמא דמילתא לא שקיל אינש בערבות אלא דאיכא לאשתלומי מיניה. ולא נהירא למימר דבשעת הלואה (היה) הוה ליה ובשעת כתיבת פרוסבול ליכא לאשתלומי מיניה דמאי ק"ל דנימא האי דיחויא דחיקא דהא דמייתי להא דר"נ בפ"ק דקידושין ובפרק ב' דבתובות ובשמעתתין אמרי' היכא דלית ליה משום דר"נ בכל ענין איירי בין אית ליה . ועוד שמעתי שמביאים ראיה לסברתו של מו"ר רבינו יהונתן זצ"ל משלהי גט פשוט דא"ל אמימר לרב אשי הכי אמר רבא תן לו ואני נותן לך אין למלוה על הלוה כלום. ולא היא לא מפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד. ופי' ר"ת ז"ל דה"מ דיש נכסים לערב אבל אין נכסים לערב וללוה יש נכסים גבי מלוה מדר"נ כי הלוה מחויב לערב וערב למלוה. אלמא לא שייכא דר"נ אלא היכא דלית ליה להאי:
1
ב׳ואומר אני המחבר דר"ת זצ"ל סובר בטוב דר"נ איירי בין דאית ליה להאי בין לית ליה להאי ושאני התם דסליק נפשיה המלוה מן הלוה שהרי ערב קבל זוזי מיד המלוה ולא רצה לסמוך עליו ולהכי אהניא קבלת זוזי של ערב מיד המלוה כדי לפטור הלוה מן המלוה כ"ז דאית ליה לאשתלומי מיניה דערב אבל היכא דליכא לאשתלומי מיניה דערב ואיכא לאשתלומי מלוה שקיל זוזי מן הלוה דאדעתא כדי לפטור את הלוה לגמרי ולהפסיד נפשי' לא יהיב:
2
ג׳ועוד נראה בעיני להביא ראיה דאע"ג דאית ליה לראובן לאשתלומי משמעון לוה שלו. אפ"ה משתלם מלוי שהיא לוה של שמעון דתנן בפ' שני דייני גזירות מי שהלך למדה"י ועמד אחד ופרנס את אשתו חנן אומר איבד את מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול. אמר ר' דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר ר"י בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי. ואמרי' עלה בירושלמי ר' בא בר ממל בעי הפורע שטר חוב של חבירו שלא מדעתו תפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים. כלו' לחנן איבד את מעותיו ולבני כה"ג ישבע כמה פרע ויטול. א"ר יוסה טעמון דבני כה"ג תמן לא עלתה שדעתו שתמות אשתו ברעב פי' הלכך הוה ליה כאילו פרנסה מדעתו ולהכי אמרין בני כה"ג ישבע כמה הוציא ויטול. ברם הכא יכול הלוה לומר לפורע מפייס הוה ליה למלוה שלי והוה מחיל לי. הילכך בני כה"ג מודים שאיבד מעותיו הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה והוא יהיב לי משכוני עד כדין בע"ח שאינו דחוק. ואפילו בבע"ח שהוא דחוק נשמעינה מן הדא ושוקל לו את שקלו. פי' המודר הנאה לא שקיל אין ממשכנין אותו הדא אמר ואפי' בע"ח שהוא דחוק. הא למדת לדברי הכל שהפורע חובו של חבירו איבד מעותיו אפי' אית ליה משכון למלוה ואפי' הוא דוחק תדיר את הלוה לפרוע לו אפי' הכי איבד מעותיו מפני שיכול לומר לו מפייס הוינא ליה והוא מחיל לי. א"כ כשיוציא המלוה של שמעון מלוה של שמעון יהא חייב לו לפרוע לשמעון מפני שיאמר לו שמעון ללוי מפייס הוינא ליה והויא מחיל לי אלא מפני שיכול לומר לוי לשמעון כך אני לוה שלו כמו שלך מדר"נ ואפי' אתה עומד וצווח אל תתן לו אני חייב ליתן לו מדין תורה ואי לוי לא מחייב אלא היכא דלית ליה לשמעון אבל היכא דאית ליה לשמעון לא מחייב אכתי מצי למימר ליה לאו בעל דינו את דכי היכי לאו בע"ד דידיה את היכא דאית ליה לשלומי ה"נ לאו בעל דברים דידיה את הואיל ויכילנא לאפטורי מיניה ע"י בקשה. אלא ש"מ שמשועבד לו לגמרי לוי (לשמעון) לראובן בין דאית ליה בין דלית ליה. מיהו יכלינא למימר דפורע (דפרוע) חובו ש"ח מדעתו אבל דר"נ בב"ד איירי שחייבוהו ב"ד ללוי ליתן למלוה של שמעון. מיהו לא מסתבר לי לאוקמי בב"ד דוקא הואיל ושיעבדיה רחמנא:
3