אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קפ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 189
א׳[דף מ' ע"א]
ת"ר שאלו בחזקת תם ונמצא מועד והזיק בבית שואל. בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק. דנטירותא דתם מיהא קביל עליה ובעלים הואיל ולא הודיעוהו משלמי החצי. הועד בבית שואל שהזיק בתוך ימי שאילתו שלש נגיחות והחזירו לבעלים ואח"כ הזיק בעלי' משלמים חצי נזק ושואל פטור מלשלם. ופרכינן סיפא רשות משנה שחזר לתמותו בבית בעלים שאינו פורע אלא חצי נזק. ורישא רשות אינה משנה. אמר ר"י תברא מי ששנה זו לא שנה זו והויא רישא ר' יוסי וסיפא ר' מאיר. ורבא אמר מדרישא רשות אינה משנה סיפא נמי רשות אינה משנה. וסיפא היינו טעמא דא"ל לאו כל כמינך דמייעדת ליה לתורא. והויא כולה אליבא דר' יוסי ור' יהודה. רב פפא אמר מדסיפא רשות משנה רישא נמי רשות משנה. ורישא היינו טעמא כל מקום שהוא שם בעליו עליו והויא כולה אליבא דר"מ וסומכוס ור' יעקב סברי רשות משנה ולית הילכתא כוותייהו אלא כר' יוסי ור' יהודה קיי"ל דסברי דרשות משנ'. ופרכינן ארישא לימר ליה שואל למשאיל תורא שאלי אריא לא שאלי. אמר רבא הב"ע כגון שהכיר בו שהוא נגחן אבל לא ידע שנגח שלש נגיחות הלכך נטירותא דתם נגחן קביל עלויה והוה ליה לנטורי. ולימא ליה תם שאלי מועד לא שאלי. משום דא"ל סוף סוף (פלגא נזקא) אי תם הוה לאו פלגא נזקא בעית שלומי השתא נמי לישלם פלגא. ונימא ליה אי תם הוה משתלם מגופו. משום דא"ל סוף סוף את לאו תורא בעית שלומי לי. ונימא ליה אי תם הוה מודינא ומיפטרגא. הניחא למ"ד פלגא נזקא קנסא אלא למ"ד פלגא נזקא ממונא מא"ל. ואפי' למ"ד פלגא נזקא ממונא נימא ליה אי תם הוה מעריקנא ליה לאגמא. אלא הכא במאי עסקינן כגון דהקדים בי דינא ותפשיה. אי הכי בעלים אמאי משלמין חצי נזק נימא ליה אתפישתי' לתוראי בידי דלא מצינא לאישתעויי דינא בהדיה. משום דא"ל אי אהדרתיה ניהלך לאו מינך הוו שקלי ליה. ונימא ליה אי אהדרתיה ניהליה הוה מעריקנא ליה לאגמא. משום דא"ל סוף סוף לאו מעליה הוו משתלמי. הניחא היכא דאית ליה נכסי היכא דלית ליה מא"ל. משום דא"ל כי היכי דמשתעבדנא לדידך הכי נמי משתעבדנא להאיך מדר' נתן דתניא ר' נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו:
ת"ר שאלו בחזקת תם ונמצא מועד והזיק בבית שואל. בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק. דנטירותא דתם מיהא קביל עליה ובעלים הואיל ולא הודיעוהו משלמי החצי. הועד בבית שואל שהזיק בתוך ימי שאילתו שלש נגיחות והחזירו לבעלים ואח"כ הזיק בעלי' משלמים חצי נזק ושואל פטור מלשלם. ופרכינן סיפא רשות משנה שחזר לתמותו בבית בעלים שאינו פורע אלא חצי נזק. ורישא רשות אינה משנה. אמר ר"י תברא מי ששנה זו לא שנה זו והויא רישא ר' יוסי וסיפא ר' מאיר. ורבא אמר מדרישא רשות אינה משנה סיפא נמי רשות אינה משנה. וסיפא היינו טעמא דא"ל לאו כל כמינך דמייעדת ליה לתורא. והויא כולה אליבא דר' יוסי ור' יהודה. רב פפא אמר מדסיפא רשות משנה רישא נמי רשות משנה. ורישא היינו טעמא כל מקום שהוא שם בעליו עליו והויא כולה אליבא דר"מ וסומכוס ור' יעקב סברי רשות משנה ולית הילכתא כוותייהו אלא כר' יוסי ור' יהודה קיי"ל דסברי דרשות משנ'. ופרכינן ארישא לימר ליה שואל למשאיל תורא שאלי אריא לא שאלי. אמר רבא הב"ע כגון שהכיר בו שהוא נגחן אבל לא ידע שנגח שלש נגיחות הלכך נטירותא דתם נגחן קביל עלויה והוה ליה לנטורי. ולימא ליה תם שאלי מועד לא שאלי. משום דא"ל סוף סוף (פלגא נזקא) אי תם הוה לאו פלגא נזקא בעית שלומי השתא נמי לישלם פלגא. ונימא ליה אי תם הוה משתלם מגופו. משום דא"ל סוף סוף את לאו תורא בעית שלומי לי. ונימא ליה אי תם הוה מודינא ומיפטרגא. הניחא למ"ד פלגא נזקא קנסא אלא למ"ד פלגא נזקא ממונא מא"ל. ואפי' למ"ד פלגא נזקא ממונא נימא ליה אי תם הוה מעריקנא ליה לאגמא. אלא הכא במאי עסקינן כגון דהקדים בי דינא ותפשיה. אי הכי בעלים אמאי משלמין חצי נזק נימא ליה אתפישתי' לתוראי בידי דלא מצינא לאישתעויי דינא בהדיה. משום דא"ל אי אהדרתיה ניהלך לאו מינך הוו שקלי ליה. ונימא ליה אי אהדרתיה ניהליה הוה מעריקנא ליה לאגמא. משום דא"ל סוף סוף לאו מעליה הוו משתלמי. הניחא היכא דאית ליה נכסי היכא דלית ליה מא"ל. משום דא"ל כי היכי דמשתעבדנא לדידך הכי נמי משתעבדנא להאיך מדר' נתן דתניא ר' נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו:
1
ב׳מורי רבינו יהונתן בר יצחק זצ"ל היה אומר דלא איירי דר"נ שמוציאין מזה ונותנין לזה אלא היכא שאין ללוה במה לפרוע אבל יש לו במה לפרוע לא מפקינן מיניה. ולכאורה נראין דבריו דהא הכא בשמעתין תרצינן לה אהיכא דלית ליה נכסי. ובפ"ק דקידושין תרצינא לה אמכרוהו ב"ד דמסתמא לית ליה. ובפ"ב דכתובות אמר רב יהודה אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ואוקמא אביי דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדר"נ דאמר ר' נתן מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה כו' הואיל וקרי ליה שחב לאחרים ש"מ דבדלית ליה עסקינן. ומורי רבינו יהונתן זצ"ל היה מדקדק מפ' כל שעה דאמר רבא בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה. ופרכינן ומי אמר רבא הכי והאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא בע"ח דראובן וקא טריף משמעון ואזיל שמעון ופייסיה בזוזי דינא הוא דאתו בני ראובן ואמרי ליה אנן מטלטלי שבק אבוהון גבך ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי. ואמר רבא אי פקח שמעון מגבי להו ארעא והדר מגבי לה מנייהו דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה יתומין שגבו קרקע בחובת אביהן בע"ח חוזר וגובה אותם מהם. אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה אמטו להכי חוזר וגובה אותה מהן דא"ל אנא הא ארעא מאבוכון קניא גבי לה מחיים. אלא אי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה אמאי חוזר וגובה אותה מהן הא כמאן דקנו יתמי נכסי דמי אילו קנו נכסי יתמי מי קא משתעבדי לבעל חוב. שאני התם דאמר להו כי היכי דמשתעבדנא לאבוכון משתעבדנ' נמי לבע"ח דאבוכון מדר' נתן דתניא ר' נתן אומר מנין שמוציאים מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו. הא למדת דמשום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח להכי מחייבי' ליה מדר' נתן דליכא מן היתומים:
2