אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קפ״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 188
א׳[שם]
ומעמידין להם אפוטרו' לתם לגבות מגופו תנאי היא דתניא שור שנתחרשו בעליו ונשתטו בעליו ושהלכו להם למדינת הים. יהודה בן נקוסא אומר סומכוס אומר הרי הוא בתמותו עד שיעידו בו בפני הבעלים. וחכמי' אומרים מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין להם בפני אפוטרו'. נתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן ובעליו באו ממדה"י יהודה בן נקוסא אומר סומכוס אומר חזר לתמותו עד שיעידו בפני הבעלים ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. אמרי מאי הרי הוא (בחזקתו) בתמותו דקאמר סומכוס אילימא דלא מייעד כלל הא מדקתני סיפא חזר לתמותו מכלל דאייעד. אלא מאי הרי הוא החזקתו בתמימותו הרי הוא בתמימותו דלא מחסרינא ליה דלא גבינן נגיחות תמות מיניה דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו. ונראה בעיני אע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים. הכא הלכה כסומכוס דהא אוקמא רבא לסתמ' דמתני' כוותיה דאין מעמידין אפוטרו' לתם לגבות ממנו מגופו כדפיר' לעיל וסיפא במאי פליגי אמר רבא רשות משנה איכא בינייהו הרשות שנשתנה לה שיצא מרשות אפוטרופוס ונכנס לרשות הבעלי'. סומכוס סבר רשות משנה העדאתן ור' יוסי סבר רשות אינה משנה העדאתן. ובמתניתין נמי תנן נתפקח החרש נשתפה השוטה והגדיל הקטן חזר לתמותו דברי ר"מ ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. הוי סומכוס כר' מאיר רביה ור' יוסי כנפשיה ס"ל. ותניא שור של חרש שוטה וקטן שנגחו ר' יהודה מחייב ר' יעקב אומר חצי נזק. ואוקמא רבינא דרשות משנה איכא בינייהו כגון דהוה מועד ונתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן. ר' יהודה סבר הרי הוא בחזקתו שהועד ברשות אפוטרופוס ומשלמי בעלים נזק שלם החצי מגופו והחצי מהעליה ככל תמים שהועדו. ור' יעקב סבר רשות משנה. ור' יהודה ור' יוסי רשות אינה משנה. וקיי"ל כר"י דנימוקו עמו. ור"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה. הילכך הכי קיי"ל דרשות אינה משנה:
ומעמידין להם אפוטרו' לתם לגבות מגופו תנאי היא דתניא שור שנתחרשו בעליו ונשתטו בעליו ושהלכו להם למדינת הים. יהודה בן נקוסא אומר סומכוס אומר הרי הוא בתמותו עד שיעידו בו בפני הבעלים. וחכמי' אומרים מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין להם בפני אפוטרו'. נתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן ובעליו באו ממדה"י יהודה בן נקוסא אומר סומכוס אומר חזר לתמותו עד שיעידו בפני הבעלים ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. אמרי מאי הרי הוא (בחזקתו) בתמותו דקאמר סומכוס אילימא דלא מייעד כלל הא מדקתני סיפא חזר לתמותו מכלל דאייעד. אלא מאי הרי הוא החזקתו בתמימותו הרי הוא בתמימותו דלא מחסרינא ליה דלא גבינן נגיחות תמות מיניה דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו. ונראה בעיני אע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים. הכא הלכה כסומכוס דהא אוקמא רבא לסתמ' דמתני' כוותיה דאין מעמידין אפוטרו' לתם לגבות ממנו מגופו כדפיר' לעיל וסיפא במאי פליגי אמר רבא רשות משנה איכא בינייהו הרשות שנשתנה לה שיצא מרשות אפוטרופוס ונכנס לרשות הבעלי'. סומכוס סבר רשות משנה העדאתן ור' יוסי סבר רשות אינה משנה העדאתן. ובמתניתין נמי תנן נתפקח החרש נשתפה השוטה והגדיל הקטן חזר לתמותו דברי ר"מ ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. הוי סומכוס כר' מאיר רביה ור' יוסי כנפשיה ס"ל. ותניא שור של חרש שוטה וקטן שנגחו ר' יהודה מחייב ר' יעקב אומר חצי נזק. ואוקמא רבינא דרשות משנה איכא בינייהו כגון דהוה מועד ונתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן. ר' יהודה סבר הרי הוא בחזקתו שהועד ברשות אפוטרופוס ומשלמי בעלים נזק שלם החצי מגופו והחצי מהעליה ככל תמים שהועדו. ור' יעקב סבר רשות משנה. ור' יהודה ור' יוסי רשות אינה משנה. וקיי"ל כר"י דנימוקו עמו. ור"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה. הילכך הכי קיי"ל דרשות אינה משנה:
1