אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קצ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 196
א׳ונראה בעיני דדוקא שלוי לוה מנה משמעון ושוב אח"כ לוה שמעון מראובן דמפקינן מלוי ויהבינן לראובן דהא כבר נתחייב לוי לשמעון קודם שנתחייב שמעון לראובן נשתעבד לו נמי לוי לראובן. אבל היכא שלוה שמעון מנה מראובן ואחר כך לוה לוי מנה משמעון דהשתא קדים שיעבודא דשמעון לראו' לשיעבודא דלוי לשמעון לא מפקינן מלוי ויהבינן לראובן כדהכא בשמעתין ששאלו בראשונה ונתחייב להחזיר השור לבעלים ושוב הזיק ונתחייבו הבעלי' חצי נזק לניזק דבההוא שעתא דחל חיוב הבעלים לניזק חל נמי על השואל לניזק. ובההיא דפ' האשה שנפלו לה נכסים דתניא הרי שהיה ראובן נושה בשמעון אחיו ומת ראובן והניח שומרת יבם לא יאמר שמעון הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן זו אינה משנה. מ"ט אילימא משום דאמר לה לאו בעלת דברים דידי את דילמא ר' נתן הוא. התם נמי בראשונה נתחייב שמעון לראובן ושוב נתחייב ראובן לאשתו דבההיא שעתא דחל השעבוד על ראובן חל נמי על שמעון. ובההיא דפ' כל שעה דאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא בע"ח דראובן וקטריף משמעון ואזיל שמעון ופייסיה בזוזי דינא הוא דאתו בני ראובן ואמרין ליה אנן מטלטלי קא שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי ואמר רבא אי פקח שמעון מגבי להו ארעא והדר גבי לה מנייהו דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בע"ח חוזר וגובה אותה מהן. ואע"ג דסבר רבא מכאן ולהבא הוא גובה. משום דאמר להו כי היכי דמשתעבדנא ליה לאבוכון משתעבדנא נמי לבע"ח דאבוכון מדר"נ. התם נמי הואיל ובע"ח קטריף משמעון (ש"מ) שטריה קדם לשטרא דשמעון הילכך בההיא שעתא דנשתעבד שמעון לראובן נשתעבד נמי (לבע"ח ד)ראובן [לשמעון ו]התם נמי מוכח הכי פרש"י זצ"ל. ומההיא דפ"ק דקידושין גבי העניק תעניק לו לו ולא לבעל חובו כדר"נ. ומההיא נמי דבפ"ב דכתובות גבי האומר שטר אמנה הוא זה אמר ר"נ דאוקמא אביי דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדר' נתן. ומהנהו תרי ליכא לאוכוחי מידי דמצי לאוקמא שפיר בין שלוה תחילה בין שלוה אח"כ. ואתיא לי השתא שפיר ההיא דלעיל בפ' המניח את הכד דת"ר שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכרו הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי. ופרכינן לישתלם מבשריה. ואמר רב שיזבי לא נצרכה אלא לפחת שחיטה. ואמר רב הונא בריה דר"י זאת אומרת המזיק שעבודו של חבירו פטור. פשיטא שזאת אומרת כך מהו דתימא הני מילי שורף שטרותיו של חבירו דא"ל ניירא בעלמא קלאי מינך. אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות ליחייב קמ"ל. דהא הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי וקאמר מה שעשה עשוי. והקשה מורי הרב יהונתן זצ"ל היכא שחפר בה בורות שיחין ומערות אמאי פטור ליחייב לי' למלוה מדר"נ דע"כ חייב הוא לפרוע ללוה ההיזק שהזיק בקרקע שלו. ומתוך כך השיב בתשובה אחת דקיי"ל דלא כר"נ:
1
ב׳ואומר אני המחבר דקיי"ל כר' נתן כדפרי' לקמן ושאני הכא שכבר נתחייב ליה למלוה קודם שזה חפר בה בורות שיחין ומערות דבכי האי גוונא לא שייכא דר' נתן:
2