אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קצ״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 197
א׳ושייכא נמי בגוזל ובנגזל דתניא בתחילת ספרי הרי שהיה חייב לחבירו מנה ובא לב"ד ולא הספיק ליתנן עד שנמצא בע"ח שלו נגזל מנין שמוציאין מן הגזלן ונותנין לבע"ח של נגזל ת"ל ונתן לאשר אשם שלו. ולענין מסור ולענין נפקד אי שייכא ביה דר"נ אם לא. הבאתי מעשה להלכה. וזה היה:
1
ב׳מעשה בראובן שהיה לו פקדון ביד שמעון ושוב מסר ראובן את לוי ביד גוים והפסיד לו מה שהפסיד. ונשאל למ"ו רבי' שמחה בר שמואל זצ"ל אי מפקינן מן הנפקד ויהבינא להנמסר מדר' נתן אי לאו. והשיב דלא שייכא דר"נ בדיני דגרמי שאינם אלא מדרבנן. והביא ראיה מפ' האשה שנפלו לה נכסי' דתניא הרי שהיה נושה באחיו מנה ומת והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל שאני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן זו אינה משנה ופרכינן מ"ט אילימא משום דהוה להו מטלטלי ומטלטלי לכתובה לא משתעבדי דילמא ר"מ הוא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה. אלא משום דאמר לה לאו בעלת דברים דידי את דילמא ר' נתן הוא דתניא מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו. ושנינן לא אשכחנא תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה שנאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה וגם מוציאין מזה ונותנין לזה. דפי' רש"י זצ"ל בכתובה שהיא מד"ס ואע"ג דר' מאיר סבר בפ' אעפ"י כתובה דאורייתא ה"מ ממקרקעי אבל ממטלטלי לא גביא אלא מדרבנן. השתא יש לומר דכתובה דגוף החוב בקרקעות מדאורייתא לר"מ לא מחמיר למגבי ממטלטלי מדר"נ. דינא דגרמי דגוף החוב מדרבנן כ"ש דלא גבינן מן בע"ח דידיה מדר"נ דלא גבי מדר' נתן אלא ממון דאורייתא. ותו השיב מאן לימא לן דמנפקד גבינן מדר"נ אימא דדוקא מבע"ח כדאמ' נושה בחבירו וחבירו בחבירו כגון מלוה וכגון שואל כשמעתין שאלו בחזקת תם ונמצא מועד כיון שחייב באחריות אפילו באונסין קאי ברשותיה ואמרינן כי היכי דמשתעבד למלוה דידיה משתעבד למלוה חבריה ולא מצי למימר לאו בעל דברי' דידי את. אבל פקדון דכל היכא דאיתא ברשותיה דמפקיר איתי'. הנפקד מצי למימר כיון דלאו ברשותי קאי לאו בעל דברים דידי את ומהדרנא ליה להמפקיד ואי יהיב לבע"ח עביד פשיעה דשולח יד בפקדון הוא:
2
ג׳ומו"ר רבי' יהונתן בר יצחק זצ"ל השיב על דבריו דלעולם מפקינן מנפקד של מסור ויהבינן לנמסר מדר' נתן. וההיא דהאשה שנפלה לה נכסים לאו ראיה היא דמקולי כתובה שנו כאן ובכתובה דוקא לא מחמרינן תרי חומרי. ואע"ג דלאו מבעלה באה לגבות אלא מאחיו היבם מ"מ שגובה מן היבם היינו כמו מיניה.
3
ד׳ותו נראה בעיני דאין ראיה מהתם למסור דשאני התם דיבם לא פשע ולא מידי הילכך לא מחמרינן ביה תרי חומרי. אבל מסור שפשע ומסר ממון חבירו. נאה ויאה להחמיר ביה תרי חומרי. ותו בפ' הכותב מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהן ר"ע אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה. ומפרש ר' יוחנן בגמ' מאי לכושל שבהן לכתובת אשה ואפילו ר"ע לא פליג אלא משום שהיא צריכ' שבועה הא לאו הכי לאשה יהבינן לה לפקדון מדר"נ. ואע"ג דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא מדרבנן. הא למדת דמחמרינן תרי חומרי בדרבנן. ושמעינן נמי מהתם דשייכא דר"נ בהנפקד. והשתא קשיין אהדדי ההיא דהכותב אההיא דהאשה שנפלו לה נכסים. ואי הוה מפרשים ינתנו לכושל שבהן דקתני היינו מצוה ליתן לו ולא מן הדין הוה ניחא. ואפי' את"ל דדינא קתני איכא למימר שאני ההיא דהכותב הואיל ובאת' לידי גיבוי משעת מיתת בעלה ואין המטלטלין מונחין ביד היורשין ואינם מוחזקין בהם גובה מהם ואפי' בלא טעמא דר"נ מידי דהוה [א]מניח פירות תלושין דתנן התם בסיפא דכל הקודם בהן זכה בהן. אבל הכא שבשעת מיתת בעלה לא באת' לידי גיבוי שאין לה לגבות כתובתה עד שיחלץ לה לא גביא מטלטלי אלא מדר"נ. ותו אמרינן התם בהכותב אין היורשין מוחזקין בפקדון ובמלוה. אבל בפ' האשה הרי היבם מוחזק בההיא מלוה שהרי הוא חייב ואפילו היו אחרים חייבים חשבינן ליבם מוחזק דמקום אחין קאי ולכך צריכא דר"נ. כך פי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל. הילכך בשלמא לתרי חומרי דמחמרינן בדרבנן ליכא לאתויי מפרק הכותב דהא גביא בלאו דר"נ כדפירשתי. אלא הא ודאי שמעינן מהתם דבנפקד שייך מדר"נ דתנן ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ואמרי' בגמ' למה לי למתני מלוה למה לי למתני פקדון. צריכא דאי תנא מלוה בהא קאמר ר' טרפון משום דמלוה להוצאה ניתנה. אבל פקדון דאיתא בעיניה אימא מודה ליה לר"ע דינתנו ליורשי' קמ"ל דר"ט קאמר אפילו בפקדון. ואפילו ר"ע לא פליג עליה אלא משום שאין היורשים צריכין שבועה אבל בע"ח צריך שבועה הא לאו הכי הוה מודה לר"ט דיהבינא לכושל שבהן ופי' ר' יוסי בר חנינא לכושל שבהן דהיינו לכושל שבראייה. ומפרש בירוש' כגון מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים שאינו יכול לחזור בכל מקום ובכל עת בעדים ובתי דינים. ופי' רבינו חננאל זצ"ל התם וסוגיא דהך שמעתא משום מטלטלי לבע"ח לא משתעבדי וה"מ לאחר מיתה אבל מחיים אפילו מגלימא דעל כתפיה גבי ביה הנושה והני כיון דלא באו עדיין ברשות היורשים כאילו תפושין הן ביד הנושין בו כדר"נ דתניא ר"נ אומר מנין לנושה בחבירו מנה מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל לאשר אשם לו:
4