אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קצ״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 198
א׳הא למדת דמפקינן מנפקד מר"נ . ועוד אומר רבינו יהונתן זצ"ל ק"ו הוא השתא בע"ח שהממון של החוב אינו בעין משתעבד ליה. נפקד שהממון בעין לא כ"ש דנכסים משתעבדי ליה. שוב מצאתי תשובת רבינו שמחה בר שמואל זצ"ל שהשיב בעצמו דינא דר"נ דמוציאין מן הנפקר מדר"נ וזאת היא התשובה:
1
ב׳על נפקד שאנסוהו קהל מכח החרם לתת הפקדון שהפקיד אצלו שהיה דר חוץ לעיר לתתו בשבילו למנת ההגמון. אם לא היה המפקיד חייב לתת עמהם בטענתו והנפקד חייב לא מיבעיא הכא דלאו אנוס הוא דלא חלה עלי' שבועה שהשביעהו לגדול אלא אפילו היה אנוס היה חייב הואיל ונשא ונתן ביד כההיא דפ' הגוזל בתרא ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב. ואם כדברי הקהל שחייב לתת למנת ההגמון עמהם פטור הנפקד דמשועבד לקהל מדר"נ מההיא דשור שנגח קאמרינן שאלו בחזקת תם ונמצא מועד כו' דתוב לא מצי אתפיסתיה ומה שטען המפקיד אילו החזירו לי כשתבעתיו קודם מנת ההגמון הייתי נשמט מן הקהל מאחר שלא שלח בו יד ולא פשע בו הנפקד ולמה יתחייב. ואפילו גרמא אין כאן ואפילו אם היה גרמא אינו גרמא בנזיקין אלא גרמא בעלמא דפריעת בע"ח. ול"ד להא דגרסי' בירוש' בפ' אין בין המודר ובפ' בתרא דכתובות גבי פורע חובו של חבירו דהניח מעותיו על קרן הצבי דמפרש טעמא דמפייס הוינא ליה והוא אחיל לי. הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה והוא יהיב משכוני. ואפי' בבע"ח דחיק דהתם פי' מי הזקיקך לפרוע בדבר שלא נשתעבדת אבל בדבר המשועבד בדין פרע. והא דגרסינן בירושלמי בפ' הגוזל בתרא נטלו מסיקין מיד הגזלן מחמת הנגזל מהו דיכול למימר ליה מ"מ הב לי דידי ומאן דבעי ייתי וינסיב מינאי. גזלן ודאי חייב באונסין דבעי למיעבד השבה מעליא ותו דלא נשתעבד הגזלן למסיקין שהן באים באונסין ולא בדין. ע"כ תשובתו. ומסתבר לי דהא בתרייתא היא:
2