אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא קצ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 199
א׳ויש לי ללמוד מדבריו ממה שכתב ותו דלא משתעבד הגזלן למסיקין שהן באין באונסין ולא בדין דמפקינן מגזלן מדר"נ דוקא הכא דלא נשתעבד למסיקין משום שבאים שלא כדין שאין הנגזל חייב להם. אבל ראובן שהיה חייב לשמעון ובא לוי וגזל את שמעון מפקינן מלוי ויהבינן ליה לשמעון דבדין בא עליו ונתחייב לו. וראובן שנושה בשמעון מנה ושמעון נושה בלוי אי מצי שמעון למחול ללוי ולהפסיד לראובן שלא יגבה ממנו אי לא מצי הא לא איתברר לי:
1
ב׳ורבותינו דקדקו בההיא דהאשה שנפלה לה נכסים דתניא הרי שהיה ראובן נושה בשמעון אחיו מנה ומת ראובן והניח שומרת יבם לא יאמר שמעון הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ומוקמי' לה כדר' נתן שהרי הבעל נושה ביבם והאשה בבעל. ואם איתא דיכול למחול אמאי מוציאין מידו וילקח בהן קרקע למחול יבם לנפשיה שהרי יורש הוא ויכול למחול דכל מקום שהמלוה יכול למחול היורש נמי מצי מחיל. אלא ש"מ דלא מצי מחיל. ודחוהו רבותינו דלאו ראיה היא דלעולם אימא לך דמצי מחיל ושאני התם דאינו יורש אלא מכחה שהוא מיבם אותה ולהכי אינו יכול להפקיע זכותה. ושוב דקדקו מפ' האשה שנתארמלה דאמר רב יהודה אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן. ואוקמא אביי דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדר"נ דתניא ר"נ אומר מנין שמוציאים מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן וכו' וקשיא דאמאי לא מהימן ניהמניה במגו דאי בעי מחיל ליה מידי דהוה אמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול. ודחוהו דהאי לאו מגוי הוא שאין דעתו למחול ולהפסיד חובו דעכשיו דאמר שטר אמנה הוא לא מפסיד מידי דאין הלוה גזלן. ומורי רבינו יהונתן בר יצחק זצ"ל פי' דבמוכר שטר חוב לא אישתעביד ליה לוה של שמעון ללוקח של שמעון הילכך מצי שמעון מחיל ליה ללוה שלו אבל בנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו כי היכי דמשתעבד ליה לוה של שמעון לשמעון ה"נ משתעבד למלוה של שמעון. הילכך לא מצי שמעון מחיל ליה:
2