אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ר״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 205
א׳[דף מ"ג ע"א]
אמר רשב"ל שור שהמית את העבד שלא בכוונה פטור משלשים שקלים שנא' כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל כ"ז שהשור בסקילה הבעלים משלמין שלשים שקלים אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין שלשים שקלים. אמר רבה שור שהמית את בן חורין שלא בכוונה פטור מכופר שנא' השור יסקל וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו כ"ז שהשור בסקילה הבעלים משלמין כופר אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר. איתיביה אביי המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם עפ"י עצמו ואוקמי' לה במועד בפ"ק מאי לאו בכופר ואע"ג דאין השור בסקילה שהרי הודה ואינו נהרג בהודאתו דכמיתת בעלים כך מיתת השור ותיובתא דרבה. לא דמים הא דקתני משלם לאו בתורת דניבעי כפרה דאפי' לא משלם נמי כגון אי לית ליה נכסי לאו בתורת עונש הוא דאין כופר בלא סקילה דשור אבל היכא דאית ליה נכסי ע"כ משלם דמים דלא גרעא מיתה מנזקין דאילו אזקיה אע"ג דאינו במיתה בעי לשלומי ליה פחת דמיו ה"נ משלם דמיו ליורשין. אימא סיפא המית שורי את עבדו של פלוני אינו משלם על פי עצמו דשלשים של עבד קנס הם. ואי דמים אמאי לא כלו' ואי ס"ד יש תורת נזקין להיכא דקטליה ע"כ כי היכי דבן חורין במקום שאין כופר משלם דמיו עבד נמי במקום שאין קנס משלם דמיו ואמאי קתני דלא. א"ל בר חורין דאשכחן ביה כופר עפ"י עצמו וה"ד כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה ואמרי קטל ולא ידענא אם תם הוא או מועד הוא ואמר מריה מועד הוא דהכא ודאי משלם כופר עפ"י עצמו דכופרא כפרה הוא ולא קנס דליפטר משום הודאת עצמו. והיכא דליכא עדים כלל הוא דניפטריניה מכופר משום גזירת הכתוב דאין השור בסקילה והכא הרי השור בסקילה בהעדאת עדים דאי נמי הוי תם בר סקילה הוא הילכך היכא דליכא עדים כלל משלם דמיו. גבי עבד שאינו משלם קנס עפ"ע היכי דמי דאתו סהדי ואסהידו ביה דאמרי קטל ולא ידענא אי תם הוא אי מועד הוה ואמר מריה דמועד הוא לא משלם קנס עפ"ע היכא דליכא עדים נמי לא משלם עפ"ע. מתיב רב שמואל בר רב יצחק כל שחייב בבן חורין חייב בעבד בין בכופר בין במית' כופר בעבד מי איכ' אלא לאו דמים וקתני כל שחייב בבן חורין חייב בעבד וכיון דאמרת בן חורין עפ"ע משלם דמים מאי קתני לעבד אינו משלם עפ"ע. א"ל רבא ה"ק כל שחייב בב"ח בכוונה בעדים כופר חייב בעבד בכוונה עפ"י עדים קנס כל שחייב בב"ח שלא בכוונה עפ"י עדים דמים חייב בעבד שלא בכוונה עפ"י עדים דמים. אי הכי דשורו שלא בכוונה עפ"י עדים דליתיה בתורת כופר משלם דמים אשו נמי שלא בכוונה עפ"י עדים לישלם דמים. ומנא ליה לרבא דלא משלם אילימא מדתנן היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב. עבד כפות לו ונשרף עמו פטור. האמר רשב"ל והוא שהצית בגופו של עבד דקם ליה בדרבה מיניה:
אמר רשב"ל שור שהמית את העבד שלא בכוונה פטור משלשים שקלים שנא' כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל כ"ז שהשור בסקילה הבעלים משלמין שלשים שקלים אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין שלשים שקלים. אמר רבה שור שהמית את בן חורין שלא בכוונה פטור מכופר שנא' השור יסקל וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו כ"ז שהשור בסקילה הבעלים משלמין כופר אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר. איתיביה אביי המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם עפ"י עצמו ואוקמי' לה במועד בפ"ק מאי לאו בכופר ואע"ג דאין השור בסקילה שהרי הודה ואינו נהרג בהודאתו דכמיתת בעלים כך מיתת השור ותיובתא דרבה. לא דמים הא דקתני משלם לאו בתורת דניבעי כפרה דאפי' לא משלם נמי כגון אי לית ליה נכסי לאו בתורת עונש הוא דאין כופר בלא סקילה דשור אבל היכא דאית ליה נכסי ע"כ משלם דמים דלא גרעא מיתה מנזקין דאילו אזקיה אע"ג דאינו במיתה בעי לשלומי ליה פחת דמיו ה"נ משלם דמיו ליורשין. אימא סיפא המית שורי את עבדו של פלוני אינו משלם על פי עצמו דשלשים של עבד קנס הם. ואי דמים אמאי לא כלו' ואי ס"ד יש תורת נזקין להיכא דקטליה ע"כ כי היכי דבן חורין במקום שאין כופר משלם דמיו עבד נמי במקום שאין קנס משלם דמיו ואמאי קתני דלא. א"ל בר חורין דאשכחן ביה כופר עפ"י עצמו וה"ד כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה ואמרי קטל ולא ידענא אם תם הוא או מועד הוא ואמר מריה מועד הוא דהכא ודאי משלם כופר עפ"י עצמו דכופרא כפרה הוא ולא קנס דליפטר משום הודאת עצמו. והיכא דליכא עדים כלל הוא דניפטריניה מכופר משום גזירת הכתוב דאין השור בסקילה והכא הרי השור בסקילה בהעדאת עדים דאי נמי הוי תם בר סקילה הוא הילכך היכא דליכא עדים כלל משלם דמיו. גבי עבד שאינו משלם קנס עפ"ע היכי דמי דאתו סהדי ואסהידו ביה דאמרי קטל ולא ידענא אי תם הוא אי מועד הוה ואמר מריה דמועד הוא לא משלם קנס עפ"ע היכא דליכא עדים נמי לא משלם עפ"ע. מתיב רב שמואל בר רב יצחק כל שחייב בבן חורין חייב בעבד בין בכופר בין במית' כופר בעבד מי איכ' אלא לאו דמים וקתני כל שחייב בבן חורין חייב בעבד וכיון דאמרת בן חורין עפ"ע משלם דמים מאי קתני לעבד אינו משלם עפ"ע. א"ל רבא ה"ק כל שחייב בב"ח בכוונה בעדים כופר חייב בעבד בכוונה עפ"י עדים קנס כל שחייב בב"ח שלא בכוונה עפ"י עדים דמים חייב בעבד שלא בכוונה עפ"י עדים דמים. אי הכי דשורו שלא בכוונה עפ"י עדים דליתיה בתורת כופר משלם דמים אשו נמי שלא בכוונה עפ"י עדים לישלם דמים. ומנא ליה לרבא דלא משלם אילימא מדתנן היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב. עבד כפות לו ונשרף עמו פטור. האמר רשב"ל והוא שהצית בגופו של עבד דקם ליה בדרבה מיניה:
1