אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ר״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 207
א׳הילכך ראובן שהרג את שמעון חייב לשלם דמים ליורשיו. דאע"ג דקלבר"מ. ואפילו הרגו בשוגג קיי"ל בפרק א"נ חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר פטורין אפילו הכי חייב בבא לצאת ידי שמים. דכל קם ליה בדרבה מיניה חייב בבא לצאת ידי שמים כההיא דהשוכר את הפועלים דת"ר השוכר את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ארבעת קבין לפרה ושלשת קבין לחמור. והא תניא משלם ואינו לוקה אמר אביי הא מני ר"מ דאמר לוקה ומשלם. רבא אמר אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו. ופירש"י זצ"ל אפילו בא על אמו ונתן לה טלה באתננה אתנן הוא ואסור להקרבה דאתנן סתמא כתיב ל"ש אמו ול"ש פנויה. ואע"ג דאי תבעה ליה לקמן בדינא תן לי אתנני לא מחייבינן ליה דהא קם ליה בדרבה מיניה. כי יהביה ליה אתנן הוא. אלמא אפי' במקום מיתה נמי דמי תשלומין עליה אלא שאין כח ב"ד לעונשו בשתים אבל ידי שמים לא יצא עד שישלם. דאי לא דמו תשלומין עליה כי יהביה ניהלה מי הוי אתנן מתנה בעלמא הוא דיהביה ניהלה. וגבי חוסם ודש נמי תשלומין דמו עליה אלא שאין כח ב"ד לענשו בשתים וכיון דדמי תשלומין עליה לא יצא ידי חובת שמים עד שישלם. אי נמי תפס לא מפקינן מיניה. כך שמעתי מפי מורי הזקן. ויש דוגמתו בב"ק בפ' מרובה ושם מפורש יותר. והביא לי מורי ראיה לזה. עכ"ל:
1
ב׳הא למדת דכל קם ליה בדרבה מיניה חייב בבא לצאת יד"ש. וקיי"ל נמי אי תפס לא מפקינן מיניה. והכי מוכח בפ' מרובה דתנן גנב ומכר בשבת חייב והתניא פטור אמר רמי בר חמא כי תניא ההיא דפטור באומר לו עקוץ תאנה מתאנתי ותקני לי גנבותיך. אמרי והא כיון דכי תבע ליה לדינא קמן לא אמרינן ליה זיל שלים דמחייב בנפשו הוא מכירה נמי לאו מכירה היא. ואמר רבא אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו. אי תבענא ליה לדינא קמן מי אמרי' לי' קום הב לה אתנן. אלא אע"ג דכי תבענא ליה לדינ' לא אמרי' ליה קום הב לה כיון דקיהיב לה הוי אתנן ה"נ אע"ג דלענין תשלומין כי תבע ליה בדינא קמן לא אמרינן ליה זיל שלים אפ"ה כיון דקא מקני ליה בהכי הוי מכירה. והיינו טעמא כדפירש רש"י זצ"ל משום שחייב בבא לצאת ידי שמים. דאל"ה מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה ולית כאן מכר אלא ש"מ דכל קלבד"מ חייב בבא לצאת ידי שמים. הילכך ראובן שהרג את שמעון דאע"ג דחייב מיתה משלם דמיו ליורשין בבא לצאת ידי שמים. א"נ אי תפסו יורשין מיניה דרוצח לא מפקינן מנייהו דהא קיי"ל דיש דמים לב"ח כדפיר'. ורבא נמי סבר דיש לו דמים דבעי רבא אשו שלא בכוונה משלם דמים מי אמרינן גבי שור הוא דבכוונה משלם כופר שלא בכוונה משלם דמים וכו' אלמא דסבר דיש דמים לבן חורין. וההיא דפ' בן סורר ומורה דאמר רבא הבא במחתרת ונטל כלום ויצא פטור מאי טעמא בדמי קננהי. ואמרי' התם אגניבו לי דיכרי במחתרתא אהדרינהו ניהליה לא קבלינהו. אמר הואיל ונפק מפומייהו התם אע"ג דמחייב בבא לצאת ידי שמים לא קבלינהו מפני שהם לא היו מתכוונים לצאת ידי שמים אלא היו סוברים שמה"ד חייבים:
2