אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ר״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 208
א׳כך נראה בעיני סוגיא והילכתא כדפרי' דהלכתא כרבה. אבל בפר"ח כ' דלית הילכתא כרבה דסלקא לקמן בתיובתא עלי'. ור"י ורשב"ל תרווייהו ס"ל דכופר שלא בכוונה חייב ככופר בכוונ'. ובעיא דרבא דאשו שלא בכוונה מי משלם דמים סלקא בתיקו היא ומעיקרא בעיא דלא כהלכתא. והא דר' יוחנן דאמר כופר אם כופר לרבות כופר שלא בכוונה ככופר בכוונה אם עבד לרבות עבד שלא בכוונה כעבד בכוונה הילכתא היא ע"כ פר"ח זצ"ל. מיהו נראה בעיני כדפירשתי ואמר רבא לקמן בפ' החובל חרשו נותן לו דמי כולן כ"ש אם הרגו שחייב דמי כולון ליורשיו ואי משום דקם לי' בדרבה מיניה הרי כבר פרשתי שחייב בבא לצאת ידי שמים. אי נמי אי תפס לא מפקינן מיניה:
1