אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רט״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 215
א׳הלכך איתברר לן דהלכ' כרבנן בין ברי וברי. בין שמא ושמא. בין ברי ושמא. בין שמא וברי. בכולהו המע"ה וכגון דאית ליה חזקה לנתבע. אבל אי לית ליה חזקה לנתבע בין ברי וברי בין שמא ושמא חולקין אפי' לרבנן ובפ' חזקת הבתים מיפרשא טפי:
1
ב׳[שם]
אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המע"ה. וא"ת ואמאי על הניזק להביא ראיה והא מזיק מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שהרי מודה לו על נזק הפרה ועל הולד קאמר אינו יודע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. כההיא דפרק השואל את הפרה דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר אינו יודע דמתוך שאינו יכול לישבע משלם. וי"ל דשמואל לטעמיה דלית ליה להאי סברא בפ' כל הנשבעין . ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פירש דלא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא היכא דמצי לדעת וטען אינו יודע כההיא דפ' כל הנשבעין דתני ר' אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים היכי דמי אילימא דא"ל מנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשים (ידענא) אית ליה וחמשים לית ליה מה לי הוא ומה לי אבוה אלא לאו כגון דא"ל מנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשים ידענא וחמשים לא ידענא אי אמרת בשלמא אבוה כי האי גוונא מיחייב אתא קרא למפטר יורשין ואמאי לא פריך עכשיו מי לי הוא מה לי אבוה כדפריך ברישא אלא היינו טעמא באב דלא ידע(ינן) אי חייב שהיה לו לדעת אם חייב לו או לאו אבל היורשין אין להם לדעת במילי דאבוהון ומהאי טעמא מפטר נמי בשמעתתין שאין לו לדעת דבר זה אם ילדה עד שלא נגחה או לאחר:
אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המע"ה. וא"ת ואמאי על הניזק להביא ראיה והא מזיק מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שהרי מודה לו על נזק הפרה ועל הולד קאמר אינו יודע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. כההיא דפרק השואל את הפרה דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר אינו יודע דמתוך שאינו יכול לישבע משלם. וי"ל דשמואל לטעמיה דלית ליה להאי סברא בפ' כל הנשבעין . ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פירש דלא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא היכא דמצי לדעת וטען אינו יודע כההיא דפ' כל הנשבעין דתני ר' אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים היכי דמי אילימא דא"ל מנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשים (ידענא) אית ליה וחמשים לית ליה מה לי הוא ומה לי אבוה אלא לאו כגון דא"ל מנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשים ידענא וחמשים לא ידענא אי אמרת בשלמא אבוה כי האי גוונא מיחייב אתא קרא למפטר יורשין ואמאי לא פריך עכשיו מי לי הוא מה לי אבוה כדפריך ברישא אלא היינו טעמא באב דלא ידע(ינן) אי חייב שהיה לו לדעת אם חייב לו או לאו אבל היורשין אין להם לדעת במילי דאבוהון ומהאי טעמא מפטר נמי בשמעתתין שאין לו לדעת דבר זה אם ילדה עד שלא נגחה או לאחר:
2