אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רי״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 214
א׳פר"ח דקיי"ל כחכמים ואע"ג דאמר רבה בר אבוה בפרק השואל את הפרה אין אומר סומכוס אפילו ברי וברי שינויא הוא ודחויה היא דקיי"ל כחכמים עכ"ל. וכן פסק רבי' יצחק אלפסי זצ"ל דהלכה כחכמים. ולעיל ס"פ המניח פר"ח זצ"ל דברי וברי אפילו סומכוס מודה שהמוציא מחבירו עליו הראיה וכי פליג בשמא ושמא או ברי ושמא (או בשמא וברי) ובכולהו רבנן פליגי ואמרי המוציא מחבירו עליו הראיה והילכתא כרבנן עכ"ל. וקיי"ל אפילו היכא דלא תפסי תרווייהו שהמוציא מחבירו עליו הראיה דתנן בפ' השואל המחליף פרה בחמור וילדה. וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו ואמרי' בגמ' אמאי יחלוקו ניחזי ברשותא דמאן קיימי ולהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה אמר ר"ח בר אבין אמר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי דקיימא בסימטא ונוקמא אחזקה דמרא קמא ונהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. ומדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא ש"מ דלא הדר ביה ממאי דאוקמי' למתני' לעומדת באגם ואפ"ה סומכוס היא ולא רבנן ש"מ אפילו עומדת באגם אמרי רבנן המוציא מחבירו עליו הראיה. הא למדת אפילו היכא דלא תפיס נתבע אמור רבנן המוציא מחבירו עליו הראיה ובלבד שיהיה לו חזקה קמייתא דומיא דפרה ושפחה אבל היכא דליכא חזקה כלל להאי ולא להאי כלל מודו רבנן דיחלוקו כההיא דפ' חזקת הבתים זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמר ר"נ כל דאלים גבר. ופרכינן מ"ש מהא דתנן המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו. ומשנינן התם אית ליה דררא דממונא הכא אי דמר לא דמר. והשתא מאי פריך ליה לר"נ מההיא דהמחליף פרה בחמור והא ההיא סומכוס היא ולא קיי"ל כוותיה כדפרישי'. ופי' רבינו שמואל זצ"ל דאע"ג דליתא לדסומכוס אפ"ה שפיר פריך דהא דפליגי רבנן עליה דסומכוס בהמחליף פרה והמוכר שפחה היינו משום דאוקי לה בחזקת מרא קמא הא לאו הכי מודו לסומכוס דיחלוקו. וא"כ בההיא דר"נ דליכא חזקה מודו רבנן דיחלוקו ותיובתא דר"נ אפי' מדרבנן. וההיא דפ' המוכר את הבית דאמר התם האומר תנו חלק לפלוני בנכסיי מהו אמר רבינא בר קסרי ת"ש דתניא האומר תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אומר אין פחות מרביע. ופירש רבינו שמואל זצ"ל משום דמספקא ליה אי חצי בור קאמר או משהו. הילכך אותו רביע דממון המוטל בספק חולקין ומדפשיט מינה ש"מ דהילכתא כסומכוס. ההיא פי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהתם לאו משום דמספקא לן אלא משום דחלק בור משמע רביע. ואפילו את"ל דמשמע רביע דמשום דמספקא לן קאמר סומכוס אפ"ה שפיר מייתי דמינה שמעי' דלרבנן המוציא מחבירו עליו הראיה. ולעולם לית ליה דסומכוס וקיי"ל כרבנן. והכי מוכח בפ' השואל את הפרה דתנן מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלקו חדש העיבור ואמר רב אי הואי התם הוה יהבינא כוליה למשכיר מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון. ושמואל אמר בבא באמצע חדש עסקינן אבל בתחילת החדש כוליה למשכיר בא בסוף החדש כוליה לשוכר ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימי. מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון היינו דרב ואע"ג דאפיך מפיך והשתא לר"נ תיקשי לי' מתני' דקתני יחלוקו אלא ר"נ מוקים לה למתניתין כסומכוס ואיהו דאמר כרבנן. וקיי"ל בפ' המקבל גבי ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא הילכתא כר"נ בדיני. ואומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דשמואל נמי כרבנן ס"ל מדקאמר בתחילת החדש כולו למשכיר בסוף החדש כולו לשוכר. דאי כסומכוס ס"ל הוה ליה למימר חולקין הואיל ומספקא ליה אי תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון. והכי נמי משמע לקמן בשמעתין דקאמר זו דברי סומכוס משמע וליה לא ס"ל. ואע"ג דאיכא בפ' בית כור זו וס"ל. מ"מ רוב זו שבתלמוד לא ס"ל. ותו מדקאמר למה לי למימר זה כלל גדול בדין דאפי' ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המע"ה. אי נמי לכי הא דאתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן משמע בפלוגתא דסומכוס ורבנן הוה שמואל סובר המע"ה דהכי משמע זה כלל גדול בדין כלו' דאפילו המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דהול"ל חולקין אפ"ה אמרינן המע"ה אלמא ס"ל לשמואל כרבנן ולא כסומכוס. וקיי"ל הלכתא כשמואל בדיני:
1