אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא כ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 22
א׳ונראה בעיני דהכי הלכתא כדשנינן כגון שהיתה לו עידית ומכרה. דהא קיי"ל הלכתא דבשלו הן שמין כדפרישי' לעיל והני שינויי דשנינן בתר הכי לא סמכינן עלייהו:
1
ב׳[דף ח ע"א]
תנו רבנן מי שהיו עליו נזקין וכתובת אשה ובע"ח והיה לו עידית ובינונית וזיבורית ומכרן לאחד או לשלשה בני אדם ביום אחד (כולן נכנסו תחת הבעלים) נכנסו הלקוחות כדין המוכר מי שלקח עידית יפרע לניזק ולוקח בינונית יפרע את החוב ולוקח זיבורית ישלם את הכתובה. מכרן זה אחר זה כולן גובין מן האחרון אין לו כדי סיפק שלשתן שאין אותה קרקע שוה כל כך גובה את המותר מלוקח שלפניו. אין לו לזה גובה משלפני פניו. ודייקינן האי מכרן לאחד ה"ד אילימא בבת אחת בשטר אחד. השתא לשלשה בני אדם דאיכא למימר חד מינייהו קדים דאי אפשר לצמצם לקבל קנין משלשה בני אדם בבת אחת אמרת כולן נכנסין תחת הבעלי' הואיל ואין ניכר שהקדים בשטר המכר. מכרן לאחד בקנין דמילתא דשכיחא מבעיא. אלא בזה אחר זה שלקח עידית ואח"כ בינוני' ואח"כ זיבורית. ומ"ש משלשה כל חד וחד דמצו אמר ליה הנחתי לך מקום לגבות הימנו האי נמי (כל) נימא לכל חד וחד הנחתי לך מקום לגבות. כי היכי דכולן ניזיל בתר זיבורית. הכא במאי עסקינן שלקח עידית באחרונ' דניחא ליה למיתב להו כדינייהו ולא ליזלו בתר בתרייתא. וכן אמר רב ששת כגון שלקח עידית באחרונה. אי הכי ליתי כולהו וליגבו מעידית שנשארה בת חורין בעל כרחו דמצו למטען דהנחת לנו מקום לגבות משום דאמר לה אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא (דזיבורית) למריה ושקלת מזיבורית ואמאי קאמרת דנכנסו תחת הבעלים ושקיל ניזק מעידית. אלא מדלא טעין הכי הכא במאי עסקינן דאותו שהיה עליו נזקין ובע"ח וכתובת אשה (ו)מת והניח יתומין וכיון שלא הניח קרקע ליתומין אלא מטלטלי ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי. אעפ"י שהחזיר להם קרקע הוה ליה כיתמי שקנו קרקע אחר מות אביהן ואין הבע"ח חוזר עליהן. הילכך ליכא למימר הכי. אלא להכי לא גבי מעידית משום דאמר להו טעמא מאי אמור רבנן אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין משום תקנתא דילי' אנא לא ניחא לי בהאי תקנתא שקולו כדינייכו. וא"ת היכי גבו הנזקין מן הלוקח והא מלוה על פה הוא וקיי"ל דאינה גובה מן הלוקח. יש לומר דסבר האי תנא דמלוה דכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא:
תנו רבנן מי שהיו עליו נזקין וכתובת אשה ובע"ח והיה לו עידית ובינונית וזיבורית ומכרן לאחד או לשלשה בני אדם ביום אחד (כולן נכנסו תחת הבעלים) נכנסו הלקוחות כדין המוכר מי שלקח עידית יפרע לניזק ולוקח בינונית יפרע את החוב ולוקח זיבורית ישלם את הכתובה. מכרן זה אחר זה כולן גובין מן האחרון אין לו כדי סיפק שלשתן שאין אותה קרקע שוה כל כך גובה את המותר מלוקח שלפניו. אין לו לזה גובה משלפני פניו. ודייקינן האי מכרן לאחד ה"ד אילימא בבת אחת בשטר אחד. השתא לשלשה בני אדם דאיכא למימר חד מינייהו קדים דאי אפשר לצמצם לקבל קנין משלשה בני אדם בבת אחת אמרת כולן נכנסין תחת הבעלי' הואיל ואין ניכר שהקדים בשטר המכר. מכרן לאחד בקנין דמילתא דשכיחא מבעיא. אלא בזה אחר זה שלקח עידית ואח"כ בינוני' ואח"כ זיבורית. ומ"ש משלשה כל חד וחד דמצו אמר ליה הנחתי לך מקום לגבות הימנו האי נמי (כל) נימא לכל חד וחד הנחתי לך מקום לגבות. כי היכי דכולן ניזיל בתר זיבורית. הכא במאי עסקינן שלקח עידית באחרונ' דניחא ליה למיתב להו כדינייהו ולא ליזלו בתר בתרייתא. וכן אמר רב ששת כגון שלקח עידית באחרונה. אי הכי ליתי כולהו וליגבו מעידית שנשארה בת חורין בעל כרחו דמצו למטען דהנחת לנו מקום לגבות משום דאמר לה אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא (דזיבורית) למריה ושקלת מזיבורית ואמאי קאמרת דנכנסו תחת הבעלים ושקיל ניזק מעידית. אלא מדלא טעין הכי הכא במאי עסקינן דאותו שהיה עליו נזקין ובע"ח וכתובת אשה (ו)מת והניח יתומין וכיון שלא הניח קרקע ליתומין אלא מטלטלי ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי. אעפ"י שהחזיר להם קרקע הוה ליה כיתמי שקנו קרקע אחר מות אביהן ואין הבע"ח חוזר עליהן. הילכך ליכא למימר הכי. אלא להכי לא גבי מעידית משום דאמר להו טעמא מאי אמור רבנן אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין משום תקנתא דילי' אנא לא ניחא לי בהאי תקנתא שקולו כדינייכו. וא"ת היכי גבו הנזקין מן הלוקח והא מלוה על פה הוא וקיי"ל דאינה גובה מן הלוקח. יש לומר דסבר האי תנא דמלוה דכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא:
2