אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רל״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 232
א׳[שם]
מתני' שור שהיה מתכוין לחבירו ונגח את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות. אדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות:
מתני' שור שהיה מתכוין לחבירו ונגח את האשה ויצאו ילדיה פטור מדמי ולדות. אדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות:
1
ב׳[דף מ"ט ע"א]
לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים כי נתכוונו נמי לאשה פטורין מדמי ולדות. אמר לך רב אדא בר אהבה ה"ה אפי' תימא נתכוונו לאשה נמי פטורין מדמי ולדות. והאי דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו איידי דבעי למתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתב קרא וכי ינצו אנשים ונגפו קתני רישא שור שהיה מתכוין לחבירו:
לימא תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה דאמר שוורים כי נתכוונו נמי לאשה פטורין מדמי ולדות. אמר לך רב אדא בר אהבה ה"ה אפי' תימא נתכוונו לאשה נמי פטורין מדמי ולדות. והאי דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו איידי דבעי למתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו דהכי כתב קרא וכי ינצו אנשים ונגפו קתני רישא שור שהיה מתכוין לחבירו:
2
ג׳פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל דהלכה כרב אדא בר אהבה דאמרי' לעיל בפ' שור שנגח ד' וה' כי אתא ר' חגא מדרומא אייתי מתניתא כוותיה דרב אדא בר אהבה ועוד דהא ר"פ כוותיה שייכא דאמר ר"פ שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מ"ט דא"ל חמרתא מעברתא אזיקת מינאי דא"ק שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. כלומר אע"ג דכי האי גוונא באשה פטור. בשפחה חייב משום דדמיא לחמור. וא"ת והא תנן בפרקין גבי בור נפל לתוכו עבד או אמה פטורים דאימעוט משור ולא אדם ולא אמרינן דלהוי כחמרתא. תריץ דהכא לא מיעט הכתוב שור מדמי ולדות אלא היכא שהולדות לבעל כדכתיב בעל האשה. אבל כאן ולדות לאדון כדכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה. ואתיא לה בגמגום דלפום מאי דפסקינן הילכתא כרב אדא בר אהבה. בעינא למימר הילכתא כר"ש בנתכוין להרוג זה והרג את זה דפטור. ובעינן נמי למימר דחייבי מיתות שוגגין ודבר אחר חייבים לשלם דה"ק ר"א ב"ה (אנשים). אנשים כי נתכוונו זה לזה אעפ"י שיש אסון באשה יענשו הא נתכוונו לאשה גופה לא יענשו. ולא שוורים דאפי' נתכוונו לאשה גופה נמי יענשו כתב בעל השור נקי דפטירי. ופי' רש"י זצ"ל דס"ל לר"א ב"ה כר"ש דס"ל בסנהדרין בפרק אלו הן הנשרפין נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה וחייב בממון. ולית ליה לתנא דבי חזקיה דאמר לא חלקתה בו בין מתכוין לשאין מתכוין לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון ולא יהיה אסון דקרא אחבירו קא דריש ליה אם אין אסון בחבירו אפי' יש אסון באשה וכיון דאנשים אפי' דיש אסון נמי מיענשי אישתכח דכי אימעט שוורים בין ביש אסון בין אין אסון עכ"ל. ותו דסתם לן תנא דלא כר"ש דתנן בפ' ארבעה וחמשה נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור ודייקינן עלה הא נתכוין להרוג זה והרג את זה פטור . מיהו הא ל"ק דסתם בפ' שור שנגח ד' וה' ומחלוקת בפ' אלו הן הנשרפין והוה ליה סתם ואח"כ מחלוקת. מיהו אכתי קשיא ר"ש רבנן פליגי עליהו ושנאה בפ' אלו הן הנשרפין בלשון סתמא. ותו דהתם באלו הן הנשרפין אמר רבא האי תנא דחזקיה מפקיה מר' ומפקיה מרבנן דתנא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חילקת בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאינו מתכוין בין דרך עליה בין דרך ירידה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאינו מתכוין בין דרך עליה ובין דרך ירידה לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון. מאי שאינו מתכוין אילימא שאינו מתכוין כלל היינו שוגג אלא פשיטא שאינו מתכוין לזה אלא לזה. וקתני לפוטרו ממון. ואי בר קטלא הוא מי איטריך למפטריה ממונא. אלא לאו ש"מ לאו בר קטלא הוא ולאו בר ממונא הוא מדקאמר מפקיה מר' ומפקיה מרבנן משמע דסבר דעיקר והילכתא היא דחייבי מיתות שוגגין ודבר אחר פטורי' מלשלם. והא אמרינן אביי ורבא דאמרי תרוייהו אנשים אין אסון באשה יענשו יש אסון באשה לא יענשו בדמי ולדות. ופירש"י דקלבד"מ א"כ סברי חייבי מיתות ב"ד שוגגין וד"א פטורין מלשלם דלדידהו נמי בנתכוין לזה והרג את זה חייב. ופ' אלו נערות אמר כי אתו רבין אמר חייבי מיתות שוגגין וד"א וחייבי מלקות שוגגין וד"א. ר"י אמר חייב ורשב"ל אמר פטור. ואמר רבא אי איכא למ"ד חייבי מיתות שוגגין חייבין והתני דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה וכו' אלא כי אתא רבין אמר חייבי מיתות שוגגין כ"ע ל"פ דפטור. וכן המסקנא התם א"כ לית לן דר"ש ולית לן נמי חייבי מיתות שוגגין וד"א חייבים לשלם אלא פטורין מלשלם:
3