אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רל״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 237

א׳[שם]
כיצד משלמין דמי ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. אמר רשב"ג א"כ משהאשה יולדת היא משבחת. אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל שהתורה זיכתה לו שנאמר בעל האשה אמרי האי דמי ולדות שבח ולדות מ"ל. אמר ר"י הכי נמי קאמר כיצד משלמין דמי ולדות ושבח ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה. וכמה היא יפה משילדה. ורשב"ג סבר שבח ולדות חולקין. כדתניא אמר רשב"ג וכי לא שהאשה יולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום. אלא שמין נזק בפ"ע דהיינו כחש גופה מהמת המכה ונפחתה דמיה משהיתה ראויה לימכר כשהיא בריאה ריקנית ואינו משלם אלא כשאר חבלה והדין קצוב במס' כתובות בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו חלק אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים. וצער שמין בפ"ע ושמין את הולדות כמה הן יפין ונותן כל דמיהן לבעל ושבח ולדות דהיינו פחת דמי נפח גופה מחמת ריקון הולד חולקין ומבכרת אין לה שבח ודמיה פחותין קודם לידה מלאחר לידה דמסוכנת היא. ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל מ"ט דתניא ממשמע שנא' ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה איני יודע שהיא הרה מה ת"ל הרה לומר לך שבח ההריון לבעל. ורשב"ג האי הרה מאי דריש ביה. מיבעי ליה לכדתניא ראב"י אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד ההריון:
1