אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רס״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 261

א׳ובירוש' קתני הכי. בדיני אדם אינם חייבים לשלם ואין השמים מוחלין להם עד שישלמו. וכגון דלא איתבריר לו שהם עדי שקר. ואי נמי איתבריר ולית לחברי' ממה לשלם. א"נ אזל למדה"י ודוקא שוכר אבל אומר כסבור הוא שלא ישמע לו דלא מסתבר למימר דנקט שוכר לאשמעינן דאפילו שוכר פטור מדיני אדם שאין זה שום חידוש. ולקמן נמי לא עביד צריכותא אלא מדיני שמים. ואיכא נמי מילי אחרנייתא דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. הנותן סם המות לפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים . השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים . המבעית את חבירו שתקע לו בפתאום עד שהבעיתו ולא עביד ביה מעשה בגופיה פטור מד"א וחייב בד"ש . נשברה כדו (בר"ה) ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה פטור מד"א וחייב בד"ש :
1
ב׳[שם]
מתני' נפרצה הכותל בלילה או שפרצוה ליסטים ויצתה והזיקה פטור. ואוקמ' בכותל [בריא] ולא חתרה ויצאתה אלא נפרצה כי האי גוונא פטור דאמרינן אנוס הוא:
2
ג׳[דף נ"ז סע"א]
הוציאוה ליסטים הליסטין חייבין. פשיטא כיון דאפקוה איכא משיכה ושינוי רשות וקניא להו לכל מילי ולהתחייב בהיזקה. ל"צ דקמו לה באפה שלא משכוה אלא עמדו בפניה לכל צד שלא תלך אנה ואנה אלא לקמה ואפ"ה חייבים בהיזקה. כי הא דאמר רבה אמר רב מתנה אמר רב המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו לאכול חייב. מעמיד פשיטא דחייב הואיל ואוחזה בידו ומוליכה לקמה. ל"צ דקמה לה באפה. א"ל אביי לרב יוסף הכישה אמרת לן בההיא דהמעמיד ומשום הכי מיחייב וליסטין נמי דהכישוה במקל ואשמעינן מתני' דהכשת מקל משיכה היא להיות קנויה להם להתחייב באונסיה ובהיזקה. וליכא למיפרך השתא פשיטא כדפרכינן ברישא דס"ד דהוציאוה באפסר ומשכוה משיכה גמורה:
3