אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רפ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 286

א׳[שם]
אמר ליה רב יימר לרב אשי טענו כסא דכספא בבירה מאי. א"ל חזינא אי אינש אמיד הוא אי נמי אינש מהימנא הוא דמפקידי אינשי גביה טענתיה טענה משתבע ושקיל ואי לא לאו כל כמיני'. פר"ח זצ"ל עשו תקנת נגזל כמפסיד ממון חבירו בידים. ירושלמי חד בר נש אפקיד בהדיה חבריה חד שק צרור ואידעו אונס הדין הוה אמר סיגין הוה מלא ואיהו הוה אמר מיטכסין הוה מלא אתא עובדא קומיה דרב ואמר הרי זה נשבע ונוטל. ר' יוחנן בעי מהו שיטעננו דברים שאינם ראוין לו נשמעינה מן הדא אריסיה דבר זיזא אפקיד גבי חד בר נש ליטרא דדהבא מית בר זיזא ומית אריסיה דבר זיזא אתא עובדא קומיה ר' ישמעאל בר' יוסי אמר מאן לא ידע דכל מה דאית ליה לאריסיה דבר זיזא דבר זיזא הוא די תיהבון לבנוי דבר זיזא הוה ליה לבר זיזא בנין רבבין ובנין זקיקין אמי' יסבון רבביא פלגיא ומאן דדקיקא רבן יסבון פלגא דמר' ר' ישמעאל בר' יוסי אתא עובדא קומיה ר' חייא אמר אי מאן מן הדא ליתא את ש"מ כלום יתהיבונן לבנוי דאריסיה א"ל מריה דפקדונא כבר יהבית פלגא א"ל מה שנתת עפ"י ב"ד אתה נותן מהו דיימרון בנוהי דאריסיה לבנוהי דבר זיזא הוו לו מאן דנסביתון יכילון למימר להן מה שנעשה על פי ב"ד נעשה. מהו דיימרין דקיקיא לרבביא נחלוק עמכון יכלין למימר להו מציאה מצאנו. אמר ר' יצחק לית בין רקיקיא לרברביא אלא כמי שניתן להם במתנה:
1
ב׳[שם]
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מה בין גזלן לחמסן. א"ל חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי. א"ל אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני. לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני:
2
ג׳[שם ע"ב]
מתני' גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל שהוא טעון פשתן ועבר ברשות הרבים נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הנמל חייב. הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב. ר' יהודה אומר בנר חנוכה פטור:
3
ד׳הדרן עלך פרק הכונס
4
ה׳פרק מרובה
5
ו׳[שם]
מרובה מידת תשלומי כפל מתשלומין ארבעה וחמשה שמידת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים בין בדבר שאין בו רוח חיים ומידת תשלומי ארבע' וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד שנא' כי יגנוב איש שור או שה:
6
ז׳[שם]
אמר ר' חייא בר אבא אר"י הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל. טבח ומכר משלם תשלומי ארב' וחמשה והוא שנשבע ואח"כ באו עדים אבל בלא שבועה אינו משלם אלא קרן. ודוקא בטוען טענת גנב אבל בטוען טענת אבידה בפקדון אע"ג דנשבע אינו משלם תשלומי כפל כדתנא בהגוזל קמא ומייתי לה לקמן בשמעתין א"ל היכן פקדוני א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. היכן פקדוני ואמר נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. קתני מיהת בטוען טענת גנב דמשלם תשלומי כפל אבל בטוען טענת אבידה לא משלם כפל וטוען טענת גנב נמי בשבועה אין שלא בשבועה לא והכל יליף לה מקראי וגנב עצמו משלם תשלומי כפל אפי' בלא שבועה כדפרכי' לקמן ואימא גנב עצמו בשבועה אין שלא בשבועה לא. לא ס"ד דתניא ר' יעקב אומר שנים ישלם ישלם בלא שבועה אתה אומר שלא בשבועה או אינו אלא בשבועה אמרת לא כך היה מאי לא כך היה אמר אביי לא ליכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב ותיתי בק"ו מטוען טענת גנב ומה טוען טענת גנב דבהיתיר' אתא לידיה אמר קרא לישלם תרי גנב עצמו לא כ"ש. אלא שנים ישלם דכתב רחמנא ל"ל דאפי' שלא בשבועה:
7
ח׳[דף סג ע"א]
ואמר ר' חייא בר אבא אר"י הטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל שנאמר על כל אבידה אשר יאמר וגו' ישלם שנים:
8
ט׳[דף סה ע"א]
אמר רב קרן כעין שגנב תשלומי ארבעה וחמשה כעין העמדה בדין. ואוקמי' הא דרב לענין ביוקרא וזולא ודייקינן ה"ד אילימא דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה זוזי קרן כעין שגנב לימא פליגא דרב אדרבא דאמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שויא זוזא ולבסוף ארבעה זוזי אי תברה אי שתיה משלם ארבעה. אי תבר ממילא לא משלם אלא זוזא:
9