אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא כ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 29
א׳הלכך הכי הלכתא בכל מקום. שהלוקח טעון בהאי טענה דאי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורי' למרייהו ולא מצי לשכנגדו למימר ליה לכשתחזיר אעפ"י ש[אינו] מפסיד.
1
ב׳מיהו יש ליישב פי' רש"י זצלה"ה דלעולם להכי לא פריך מבעל חוב משום דמצי אמר ליה לכשתחזיר. ואינו דומה לכתובת אשה דכיון שאינו מפקיע כחה שהיה לה בראשונה לא מציא למימר לכשתחזיר. אבל בעל חוב שדינו בבינונית ועל ידי החזרה בא להפקיע כחו לזיבורית מצי למימר ליה לכשתחזיר. וכן ההיא דכתובות נמי אינו מפקיע כחו שהיה לו מתחילה דמתחילה נמי כשהיה הקרקע ביד ארבעה לא היה יכול להוציא הדרך מידם. ורש"י ז"ל דחק התם אי שתקת ומחילנא גבך פורתא ממאה מנה. ולא נהירא דלמה יזלזל אצלו כיון דקתני יקח לו דרך במאה מנה:
2