אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא כ״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 28
א׳הלכך אומר ר' יצחק בר שמואל ז"ל דכך הוא הדין דכיון שיכול להחזיר כאילו החזיר ולא מצו למימר ליה האי לכשתחזיר בין שאינו מפסיד בהחזרתו בין שמפסיד. וכי האי גוונא בפ' בתרא דכתובות דתנן התם מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך לו בקצרה וחכ"א יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר. ואמרינן בגמ' שפיר קאמר אדמון. אמר רב יהודה אמר רב כגון שהקיפוהו ארבעה בני אדם מארבע רוחותיו אי הכי מאי טעמא דאדמון אמר רבא בארבע דאתו מכח ארבעה וארבעה דאתו מכח חד דכולי עלמא לא פליגי דמצו מדחי ליה כי פליגי בחד דאתי מכח ארבעה אדמון סבר מכל מקום דרכי גבך הוא ורבנן סברי אי צייתת צייתת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו דלא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו. אלא אע"ג דאינו מפסיד בהחזרת השטרות וכשאינו מחזיר מרויח דמ"מ דירכה גבייהו הוא אפ"ה לא מצו למימר ליה לכשתחזיר. דהכי דינא הואיל שיכול להחזיר אעפ"י שלא החזיר כאילו החזיר. והא דפריך משמעתתין מנזקין ולא מבע"ח רבותא נקט שהקשה אפי' מנזקין וכ"ש שיקשה מבע"ח. אי נמי נקט נזקין משום דבעידית עסקינן כגון שלקח עידית באחרונה והקשה אי הכי ליתו כולהו וליגבו מעידית. ותירץ משום דאמר אי שתקיתו. וחזר והקשה אי הכי נזקין נמי לא ניגבו מעידית מטעם זה. אבל מבעל חוב לא מצו למיפרך אלא מבינונית להכי לא פריך מיניה:
1