אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא שט״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 315
א׳נראה לרבינו יצחק בר שמואל דלישנא אחרינא שפירש שנתנו הגנב לבכורת בנו עיקר. דלישנא קמא שפיר דאבעלים קאי קשיא טובא. חדא דמת משמע כי אורחיה ולפי אותו לשון צריך לומר שמת בפשיעה. ועוד דלישנא דחיוב ופטור לא שייך אבכורת בנו ובע"ח וצריך לדחוק רמשום אחרינא נקט חיוב ופטור. ועוד דבתוספתא קתני הגביהו ונתנו לבכורת בנו משמע דאגנב קאי דאי אבעל מה צריך הגבהה והא דידיה היא. הילכך נראה בעיני דלשון אחרון עיקר:
1
ב׳[שם]
בעי אמימר תיקנו משיכה בשומרין או לא תיקנו. פירש ר' יצחק בר יצחק ז"ל דליכא למימר דמיבעי לי' אי משעת משיכה מיחייב כל חד וחד כדיניה ש"ח בפשיעה ש"ש בגניבה ואבידה ושואל באונסין דפשיטא דמשעת משיכה דאם לא כן מאימתי. ותו דתנן בהשואל א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי שלחה ומתה חייב. ובתחילת גמר' דהתם אמרי' פרה במשיכה. ותו אמרינן התם אמר רב הונא השואל קורדם מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו. למאי אילימא לאונסין מאי שנא פרה דמשעת משיכה שאלה. אלא אומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דמיבעי ליה גבי שואל ושוכר מי מצו משאיל ומשכיר למיהדר ביה עד שעת משיכה דוקא או עד שיבקע בו דאוקימנא התם הא דרב הונא לענין חזרה ביקע בו לא מצי משאיל הדר ביה לא ביקע בו מצי משאיל הדר ביה. וכן בפרה עד שיעשה בה מלאכה וכן כל דבר. אמר רב יימר ת"ש נתנו לבכורת בנו לבע"ח לש"ח ולשואל לנושא שכר ולשוכר היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור. הגביהו או שהוציאו חוץ מרשות הבעלים חייב. מאי לאו שומר ש"מ תיקנו משיכה בשומרין מדמחייב גנב במשיכת שומר ש"מ דמשיכה גמורה היא לענין שאינו יכול לחזור בו משאלה ומשכירות מכיון שמשך שאם היה יכול לחזור בו לא היה מתחייב במשיכתו. א"ל לא גנב ובעי למימר נתנו הבעלים לבכורת בגו והיה מושכו ויוצא הגנב מביתם. א"ל גנב הא תנא ליה רישא. א"ל תנא גגב שגנב מבית בעלים ותנא גנב שגנב מבית שומר. א"ל רב אשי לא תידחייה מה לי גנב שגנב מבית בעלים מה לי גנב שגנב מבית שומר אלא לאו שומר וש"מ תיקנו משיכה בשומרין ש"מ. ורב הונא דאמר בהשואל דלא ביקע בו מצי משאיל למיהדר ביה דחי לה כדאמימר ולא חייש פירכא דרב אשי דמה לי גנב מבית בעלים ומה לי גנב שגנב מרשות שומר:
בעי אמימר תיקנו משיכה בשומרין או לא תיקנו. פירש ר' יצחק בר יצחק ז"ל דליכא למימר דמיבעי לי' אי משעת משיכה מיחייב כל חד וחד כדיניה ש"ח בפשיעה ש"ש בגניבה ואבידה ושואל באונסין דפשיטא דמשעת משיכה דאם לא כן מאימתי. ותו דתנן בהשואל א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי שלחה ומתה חייב. ובתחילת גמר' דהתם אמרי' פרה במשיכה. ותו אמרינן התם אמר רב הונא השואל קורדם מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו. למאי אילימא לאונסין מאי שנא פרה דמשעת משיכה שאלה. אלא אומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דמיבעי ליה גבי שואל ושוכר מי מצו משאיל ומשכיר למיהדר ביה עד שעת משיכה דוקא או עד שיבקע בו דאוקימנא התם הא דרב הונא לענין חזרה ביקע בו לא מצי משאיל הדר ביה לא ביקע בו מצי משאיל הדר ביה. וכן בפרה עד שיעשה בה מלאכה וכן כל דבר. אמר רב יימר ת"ש נתנו לבכורת בנו לבע"ח לש"ח ולשואל לנושא שכר ולשוכר היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור. הגביהו או שהוציאו חוץ מרשות הבעלים חייב. מאי לאו שומר ש"מ תיקנו משיכה בשומרין מדמחייב גנב במשיכת שומר ש"מ דמשיכה גמורה היא לענין שאינו יכול לחזור בו משאלה ומשכירות מכיון שמשך שאם היה יכול לחזור בו לא היה מתחייב במשיכתו. א"ל לא גנב ובעי למימר נתנו הבעלים לבכורת בגו והיה מושכו ויוצא הגנב מביתם. א"ל גנב הא תנא ליה רישא. א"ל תנא גגב שגנב מבית בעלים ותנא גנב שגנב מבית שומר. א"ל רב אשי לא תידחייה מה לי גנב שגנב מבית בעלים מה לי גנב שגנב מבית שומר אלא לאו שומר וש"מ תיקנו משיכה בשומרין ש"מ. ורב הונא דאמר בהשואל דלא ביקע בו מצי משאיל למיהדר ביה דחי לה כדאמימר ולא חייש פירכא דרב אשי דמה לי גנב מבית בעלים ומה לי גנב שגנב מרשות שומר:
2