אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ש״מOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 340
א׳[שם]
במתני' המבייש אביו ואמו עשה בהם חבורה והחובל בחבירו ביום הכפורים חייב. מכה אביו ואמו תנן בפ' אלו הנחנקין דאינו חייב מיתה אא"כ עשה בהם חבורה והחובל בחבירו ביוה"כ תנן דחייב דסתם לן תנא דיום הכפורים לא הוי כשבת לענין תשלומין ולקמן תנן החובל בחבירו בשבת פטור מכולם משמע אבל ביוה"כ חייב ותנן בפ' אלו נערות הבא על אחותו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה יש להן קנס אעפ"י שהן בהכרת אין בהן מיתת ב"ד ואמרי' בגמ' לאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יוה"כ כשבת לענין תשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יוה"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין. מכל אלה משמע דליתא לדר' נחוניא בן הקנה. ותימה על דברי הגאון שכתב בספר המקצועות דביום הכפורים אינו חייב בתשלומין. ודילמא דעתיה דגאון למיפסק כר' נחוניא בן הקנה הואיל ואביי ורבא ורב אשי שקלו וטרו אליביה בפ' אלו נערות . ותו דאשכחנא נמי דסתם לן תנא כר' נחוניא בן הקנה בפ"ק דמגילה דתנן אין בין יוה"כ לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ואמרי' בגמ' הא לענין תשלומין זה וזה שוין מני ר' נחוניא בן הקנה היא דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יוה"כ כשבת לענין תשלומין כו'. מיהו הני אין בין דקתני התם לאו בכולהו דקיי"ל דה"נ תנן התם אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואמרי' בגמ' הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין מתניתין דלא כר' יהודה דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר"י מתיר אף מכשירי אוכל נפש הרי סתם לן תנא דלא כר' יהודה אפי' הכי אמר בפ' אין צדין א"ל רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כר' יהודה. א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמי. ותו דסתמי דרבי' עריפי וסתמי דקתני להו גבי הילכתא דדיני. כההיא דפ' אחד ד"מ דההוא סומא דהוה בשבבותיה דר' יוחנן דהוה דן יתיב ודן דינא ולא א"ל ולא מידי. והיכי עביד הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ואמר ר' יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו. ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרים אף בלילה. מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא. איבעית אימא סתמא דרבים עדיפי ואיבעית תימא משום דתני לה גבי הילכתא דדיני:
במתני' המבייש אביו ואמו עשה בהם חבורה והחובל בחבירו ביום הכפורים חייב. מכה אביו ואמו תנן בפ' אלו הנחנקין דאינו חייב מיתה אא"כ עשה בהם חבורה והחובל בחבירו ביוה"כ תנן דחייב דסתם לן תנא דיום הכפורים לא הוי כשבת לענין תשלומין ולקמן תנן החובל בחבירו בשבת פטור מכולם משמע אבל ביוה"כ חייב ותנן בפ' אלו נערות הבא על אחותו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה יש להן קנס אעפ"י שהן בהכרת אין בהן מיתת ב"ד ואמרי' בגמ' לאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יוה"כ כשבת לענין תשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יוה"כ מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין. מכל אלה משמע דליתא לדר' נחוניא בן הקנה. ותימה על דברי הגאון שכתב בספר המקצועות דביום הכפורים אינו חייב בתשלומין. ודילמא דעתיה דגאון למיפסק כר' נחוניא בן הקנה הואיל ואביי ורבא ורב אשי שקלו וטרו אליביה בפ' אלו נערות . ותו דאשכחנא נמי דסתם לן תנא כר' נחוניא בן הקנה בפ"ק דמגילה דתנן אין בין יוה"כ לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת ואמרי' בגמ' הא לענין תשלומין זה וזה שוין מני ר' נחוניא בן הקנה היא דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יוה"כ כשבת לענין תשלומין כו'. מיהו הני אין בין דקתני התם לאו בכולהו דקיי"ל דה"נ תנן התם אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואמרי' בגמ' הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין מתניתין דלא כר' יהודה דתניא אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר"י מתיר אף מכשירי אוכל נפש הרי סתם לן תנא דלא כר' יהודה אפי' הכי אמר בפ' אין צדין א"ל רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כר' יהודה. א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמי. ותו דסתמי דרבי' עריפי וסתמי דקתני להו גבי הילכתא דדיני. כההיא דפ' אחד ד"מ דההוא סומא דהוה בשבבותיה דר' יוחנן דהוה דן יתיב ודן דינא ולא א"ל ולא מידי. והיכי עביד הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ואמר ר' יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו. ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרים אף בלילה. מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא. איבעית אימא סתמא דרבים עדיפי ואיבעית תימא משום דתני לה גבי הילכתא דדיני:
1