אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא שנ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 356
א׳ומה שמצאנו כתוב שהודה רב אחד שהבעל חייב לפרוע חובות אשתו שלוותה קודם שנשאה מהא דר' יהודה דהכא וכשהרינו דברים לפני ר' משה ב"ר אלכסנדרי אמר שיפה הודה. אין בדבר זה ממש כמו שפי' שאפי' היתה לוה בשעת שהיא תחתיו לא היה משלם. ואפי' לפי ההיא שבשתא מנא ליה לפסוק כר' יהודה הא פליגי רבנן עליה כדמוכח בפ' שאמר הריני נזיר ושמע חבירו. ואפי' אם ת"ל שהלכה כר' יהודה דדריש לשון הדיוט הא קיי"ל במתני' דריש לשון הדיוט באם אוביר ולא אעביד ולא נחלק ביניהם מכ"מ לותה ואכלה קודם נישואין אינו חייב לשלם. ועד כאן לא קמיבעיא לן בפ' יש נוחלין בלותה ואכלה ועמדה ונישאת אם יוציא המלוה מן הבעל אלא בנכסים שהכניסה לו אי שויה רבנן כיירש או כלוקח אבל מנכסי בעל פשיטא דלא גבי דאפילו מנכסי דידה לא גבי אי הוי בעל לוקח. וה"ה אם לותה ואכלה לאחר נישואין לצורך דבר שאינו משועבד לה אינו מתחייב. ובלא שום ראיה דבר פשוט הוא שאל"כ יכולה להפסיד לו מאה מנה בכל יום שאם יקניטנה תלוה ותשליך לאיבוד. אבל בנזירות אין לחוש שתינזר להפסיד לו. אבל בנדרים ובנדבות נראה שאין מתחייב. שאעפ"י שכשישמע לא תוכל להפסידו לפי שיכול להפר מ"מ כשיהא במדה"י יש לחוש שמא תדור ותפרע משלו. והא גירסא שבספרים איתא נמי בתוספתא במה שכותבת לו כששוכרת כתובתה וכל התנאים שדורשין לשון הדיוט שנוים שם בזאת הברייתא עצמה. ולגירסת הקונטרס קשה מאי לפיכך וצ"ל דקאי אבתריה וה"ק ולפיכך אם פטרה אינו חייב בהן שכך כתבה לו וכו' עכ"ל:
1
ב׳שלהי יש נוחלין אמרינן שלח ליח אבוה בר גניא לרבא ילמדנו רבינו לותה ואכלה ועמדה ונישאת מאי. בעל לוקח הוי ומלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות או דילמא יורש הוי ומלוה ע"פ גובה מן היורשין:
2