אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא שפ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 386
א׳אוקמא ר"נ דוקא כשאין הגזילה קיימת אבל אם הגזילה קיימת חייבין להחזיר ומקבלין מהן. ואבנט דקתני בברייתא דמי אבנט קאמר. וכן פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל וכן פר"ח זצ"ל ומסקינא כי עשו תקנה בגזילה שאינה קיימת אבל בגזילה קיימת הדרא בעינא. ואי איכא פסידא כגון גזל מוריש ובנאו בבירה שוויה רבנן כגזילה שאינה ונוטל דמיו מפני תקנת השבים. ופסק ר"ת זצ"ל דדוקא בימי רבי היתה תקנה זו אבל לא לפני רבי ולא אחר רבי. דרבי דתקין לדריה הוא דתקין משום מעשה שהיה ולא לדורות הבאים דהא מעשים בכל יום שמקבלין מן הגזלנין ודנין דיני גזילות כי ההיא דגזל פדנא דתורי דלקמן . וההיא רעיא דפ"ק דב"מ . ובנרשא גנב סיפרא דלקמן . ונסכא דר' אבא דשבועו' ובחזקת הבתים וטובא איכא בכמה דוכתי. ואמרינן נמי באיזהו נשך דריבית קצוצה יוצאה בדיינין ולכך פריך מן הברייתא ששנה ר' חייא שהיה תלמידו של רבי. ולא תיקשי ממתניתין דקתני משלם כשעת הגזילה לפי שהמשניות היו קודם רבי אלא שר' סידרן אבל הברייתות היה שונה ר' חייא מה שהיה רבי מוסיף על המשניות. הילכך בזמן הזה אע"פ שאין הגזילה קיימת מחזירין ומקבלין מהן. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פי' דמעיקרא לא תיקן ר' דאין מקבלין אלא מאותן בני אדם שרוב עסקם ומחייתם ניזונין מגזל ומריבית ומתפרנסים כך כל ימיהם כדקתני הגזלנין ומלוי ריביות משמע שאומנתם בכך. וכן רועים וכל הנך דפריך בשמעתין כענין הזה הוו. אבל ממתני' לא פריך שלא עשו תקנה מאדם שגוזל ומלוה בריבית באקראי בעלמא:
1