אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תט״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 415
א׳ואשר שאלת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו מן הגוי וטעה הגוי בד' דינרין. נראה לי שחולקין בין שניהם והא המעות כדבר שיש לו קצבה דאמר הוסיף לו מנה אחת יתירה ר' יוסי אומר חולקין ואוקימ' בדבר שיש לו קצבה אבל שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וטעמא דחולקין משום לפי שבעל המעות כיון שקיבל קצבתו מה לו בטעותו של שליח אלא אמ' הואיל ועל ידי מעותיו נשתכר יהיב ליה פלגא הכי נמי גבי טעות דהא מנה שוה מאתים טעות הוא ומוקי לה בתלמוד ירוש' כגון שקיבל עליו הלוקח וטעמא דהכל לבעל המעות משום דאין לו קצבה זוזי דאינש עבדא ליה זולא הא בדבר שיש לו קצבה חולקין אפי' בטעות אע"ג דאיכא למימר טעמי אחריני גבי חלוקות האי טעמא דפרישית עיקר דמוחזק ידו על העליונה וחולקין דאפי' אם הוא שכיר שלו כיון שהשכירים שלנו אינן שכירי יום אין הבעלים מקפידים על הגבהת מציאה עם מלאכתן והוי מציאה עם מלאכתן. תדע דאילו מצא ארנקי בשוק ולא זכה בה משכיר ועור דמיהדר קא הדר ביה. שהרי אומר אני זכיתי מכלל דהדר ופועל יכול לחזור בו עכ"ל. ושוב חזר בו דכל טעות בין על ידי מקח בין שטעה במנין הכל לבעל המעות. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אומר שהכל לשליח שאם גנב וגזל והטעה את הגוי מה טיבו של בעל הבית ואפי' חולקין אין שייך לומר משום דעל ידי מעותיו נשתכר דלא דמי לשאר טעות שנותן הכל בשביל המעות שסבור שהמעות שוות כל מה שנתן לו אבל הכא טעות בעלמא הוא ודבר בפני עצמו הוא. ותדע דהא סברא הוא שאם היה מצא היה מחזיר לגוי מה שהטעהו דזה הוא תימה לומר שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו:
1
ב׳שאל רבינו יהודה בר קלונימוס בר משה זצ"ל מרבינו אפרים בר יצחק זצ"ל. יורני מורי על ראובן שקנה חפץ מן הגוי במנה והאמין לו הגוי החפץ עד למחרתו ולמחרת היה דרך ראובן נחוץ לצאת מן העיר ונתן מנה לשמעון לתתו לגוי והנה שכח הגוי המנה ההוא וחזר ראובן על שמעון לתת לו ושמעון משיב מעת נתתיו לי להוליכו לגוי נתיאשת ממנו ואני זכיתי בו כי של הגוי היה. עתה הודיעני מורי הדין עם מי כי להולך מנה אינו דומה:
2
ג׳והשיב לו אמת דינו של שמעון אם הדבר ברור שהגוי שכחו ודמי להא דאמרי' במסכת כריתות הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל הקודם בה זכה ולא מצי למימר הנותן על דעת כן שלחתי לו שיקבל ואם לא יקבל יחזיר לי אלא אמרי' משעת שיצא מתחת ידו הסיח דעתו מיניה. וכן גבי שור הנסקל אם הוזמו עדיו כל הקודם בו זכה דמההיא שעתא אפקריה. וא"ת מההיא דהגוזל בתרא גבי חמרא דרב ספרא. דרב ספרא הוה קאזיל בשיירתא לווינהו ההוא אריא כל יומא בליליא הוו שרו ליה חמרא דחד מנייהו ואכליה מטא יומא דרב ספרא שדא ליה חמריה ולא אכליה קדים רב ספרא בצפרא זכה ביה בחמריה א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא למה ליה לרב ספרא למיזכי ביה בחמריה פשיטא כי אפקריה אדעתא דאריא אפקריה אדעתא דכולי עלמא לא אפקריה. א"ל שאני רב ספרא לרווחא דמלתא הוא דעבר התם טעמ' כדאמר גבי עלה שורו מאליו דמן שמיא דרחימו עליה כלו' הואיל ונעשה לו נס מה שאינו נעשה לכל אדם אדעתא דהכי נעשה שיזכה בו רב ספרא ולא אחר אבל שישכח גוי שכחה ואין זה גם וכל הקודם זכה. אבל בזה יש להסתפק מאן יימר לו שהגוי שכח ויכול ראובן לומר לא שכח הגוי והיום ולמחר יתבע ממני הואיל ולא שכחו הגוי בודאי אין שמעון יכול לומר כבר זכיתי לגוי דאין שליחות וזכיה לגוי:
3