אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תי״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 417
א׳הילכך לא שנא כליה שהכניסה עמה לא שנא כליה שנתן לה בעלה כולהו לא מצי בעלה לזבונינהו. כך נראה בעיני אני יצחק בר משה נב"ה המחבר:
1
ב׳[שם]
ת"ר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי ואם אמר ליה על מנת כן כופין את המוכר. פי' כגון ראובן שקנה שדה משמעון ואמר לו ללוי קניתי אותה וכתב לו שטר מכר בשם לוי ואח"כ חזר עליו ואמר לו אותה שקניתי ממך אמרתי לך ללוי קניתיה לא ללוי קניתיה אלא לעצמי קניתיה ועכשיו כתוב לי שטר מכר בשמי אין מחייבין את המוכר לכתוב לו שטר אחר של מכר בשמו ואם אמר לו בתחלה שדה זו לעצמי אני קונה אותה ואני כותב שטר מכר בשם לוי כדי שלא יוודע כי לעצמי קניתי ואחר כך תכתוב לי שטר מכר בשמי כופין את המוכר לכתוב שטר מכר אחר בשמו. ואם אמר לעדים בפני המוכר שטר אחר עוד תכתוב לי על שדה זו מחייבין את המוכר לכתוב שטר אחר בשמו:
ת"ר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי ואם אמר ליה על מנת כן כופין את המוכר. פי' כגון ראובן שקנה שדה משמעון ואמר לו ללוי קניתי אותה וכתב לו שטר מכר בשם לוי ואח"כ חזר עליו ואמר לו אותה שקניתי ממך אמרתי לך ללוי קניתיה לא ללוי קניתיה אלא לעצמי קניתיה ועכשיו כתוב לי שטר מכר בשמי אין מחייבין את המוכר לכתוב לו שטר אחר של מכר בשמו ואם אמר לו בתחלה שדה זו לעצמי אני קונה אותה ואני כותב שטר מכר בשם לוי כדי שלא יוודע כי לעצמי קניתי ואחר כך תכתוב לי שטר מכר בשמי כופין את המוכר לכתוב שטר מכר אחר בשמו. ואם אמר לעדים בפני המוכר שטר אחר עוד תכתוב לי על שדה זו מחייבין את המוכר לכתוב שטר אחר בשמו:
2
ג׳[דף ק"ג ע"א]
רב כהנא יהיב זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא זבניה ניהליה מרוותא דכיתנא על מנת ליתן דמים שהן לוקחין לרב כהנא אתא רב כהנא לקמיה דרב א"ל מי איזיל ואישקול זוזי או לא א"ל אי כי קא מזבני ליה לכיתנאי אמרי דהאי כיתנא דכהנא הוא זיל שקול ואי לא לא תישקול משום ריבית כמאן כבני מערבא דאמרי מי הודיעו לבעל חיטין שיקנה חיטין לבעל המעות אטו מי יהיב רב כהנא ארבע וקא שקיל שמונה והלא פשתן היה נוטל ובכל מקום שהיה שם שלו הוא ואלו שמכרוהו נהי נמי דמיגזל גזלוהו והא תנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ובשעת המכר כבר נתייקר. אמרי התם אמנה הואי שנתן להם המעות באמנה והיה להם פשתן כשקיבלו דמים והתנו עמו בשעת הזול ליתן לו כל השנה כשער הזה דתנן יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה ורב דאסר ליה למישקל זוזי לטעמיה דאמר רב באיזהו נשך עושין אמנה בא ליתן מעות על שער הזול שער של עכשיו בפירות לקבל פירות כשעת היוקר ואין עושין אמנה בדמים כשבא לשעת היוקר לקבל פירות אסור ליתן לו מוכר דמים כשער של עכשיו דמחזי כריבית דיהיב תרתי סלע ושקיל ארבע. ומה שפי' רבינו ש"י זצ"ל שלא היה להם פשתן כשקיבלו הדמים אומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דליתא דא"כ היכי מסיק רב לטעמיה והא בכי האי גוונא אפי' ר' ינאי מודה כיון שלא היה להם פירות באותה שעה דאסור לקבל מעות דהא דאמר ר' ינאי מה לי הן מה לי דמיהן היינו דוקא כשיש לו פירות בשעה שהוא פוסק עמו. ורב אפי' בכי האי גוונא אוסר לקבל מעות אלא פירות דוקא כדמוכח בריש איזהו נשך דתני רב אושעיא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו א"ל תן לי מעותי שאני מבקש ליקח בהן חיטין א"ל חיטין יש לי שאני נותן לך צא ועשה עלי בשער של עכשיו והגיע זמן של חיטין למכור א"ל תן לי חיטין שאני מוכרם ולוקח בהן יין א"ל יין יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשיו והגיע זמן יין למכור א"ל תן לי ייני שאני רוצה למוכרו וליקח בדמיו שמן א"ל שמן יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשיו כולן אם יש לו מותר ואם לאו אסור. ואמרי' עלה ש"מ איתא לדר' ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן דאמר רב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים ור' ינאי [אומר] מה לי הן מה לי דמיהן. הא למדת דלא שדי ר' ינאי אלא כשיש לו כדתני רב אושעיא. ורב אפילו ביש לו אוסר לקבל מעות. אלא ודאי היה להם פשתן כשקיבלו הדמים מרב כהנא. פי' רבינו ש"י זצ"ל באיזהו נשך דהא דשרי ר' ינאי לקבל דמים לאו דמים ממש דהיינו זוזי אלא פירות אחריני דומיא דתני רב אושעיא יין דמי חיטין וכן שמן דמי יין דלא מיחזי כריבית אבל זוזי ממש אסור אפילו לר' ינאי דמחזי כריבית. ורבינו תם זצ"ל מפרש דאפי' זוזי ממש שרי ר' ינאי לקבל כדהכא בשמעתין שקיבלו זוזי בעבור כיתנא ומסיק רב לטעמיה מכלל דר' ינאי פליג עליה ומתיר אפי' בזוזי וקיימא לן הלכה כר' ינאי כדמוכח באיזהו נשך דאמר רבא השתא דאמר ר' ינאי מה לי הן מה לי דמיהן מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק אע"ג דלית ליה. איתיביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא כולן אם יש לו מותר ואם לאו אסור א"ל התם הלואה והכא זביני:
רב כהנא יהיב זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא זבניה ניהליה מרוותא דכיתנא על מנת ליתן דמים שהן לוקחין לרב כהנא אתא רב כהנא לקמיה דרב א"ל מי איזיל ואישקול זוזי או לא א"ל אי כי קא מזבני ליה לכיתנאי אמרי דהאי כיתנא דכהנא הוא זיל שקול ואי לא לא תישקול משום ריבית כמאן כבני מערבא דאמרי מי הודיעו לבעל חיטין שיקנה חיטין לבעל המעות אטו מי יהיב רב כהנא ארבע וקא שקיל שמונה והלא פשתן היה נוטל ובכל מקום שהיה שם שלו הוא ואלו שמכרוהו נהי נמי דמיגזל גזלוהו והא תנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ובשעת המכר כבר נתייקר. אמרי התם אמנה הואי שנתן להם המעות באמנה והיה להם פשתן כשקיבלו דמים והתנו עמו בשעת הזול ליתן לו כל השנה כשער הזה דתנן יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה ורב דאסר ליה למישקל זוזי לטעמיה דאמר רב באיזהו נשך עושין אמנה בא ליתן מעות על שער הזול שער של עכשיו בפירות לקבל פירות כשעת היוקר ואין עושין אמנה בדמים כשבא לשעת היוקר לקבל פירות אסור ליתן לו מוכר דמים כשער של עכשיו דמחזי כריבית דיהיב תרתי סלע ושקיל ארבע. ומה שפי' רבינו ש"י זצ"ל שלא היה להם פשתן כשקיבלו הדמים אומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דליתא דא"כ היכי מסיק רב לטעמיה והא בכי האי גוונא אפי' ר' ינאי מודה כיון שלא היה להם פירות באותה שעה דאסור לקבל מעות דהא דאמר ר' ינאי מה לי הן מה לי דמיהן היינו דוקא כשיש לו פירות בשעה שהוא פוסק עמו. ורב אפי' בכי האי גוונא אוסר לקבל מעות אלא פירות דוקא כדמוכח בריש איזהו נשך דתני רב אושעיא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גורנו א"ל תן לי מעותי שאני מבקש ליקח בהן חיטין א"ל חיטין יש לי שאני נותן לך צא ועשה עלי בשער של עכשיו והגיע זמן של חיטין למכור א"ל תן לי חיטין שאני מוכרם ולוקח בהן יין א"ל יין יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשיו והגיע זמן יין למכור א"ל תן לי ייני שאני רוצה למוכרו וליקח בדמיו שמן א"ל שמן יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשיו כולן אם יש לו מותר ואם לאו אסור. ואמרי' עלה ש"מ איתא לדר' ינאי דאמר מה לי הן מה לי דמיהן דאמר רב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים ור' ינאי [אומר] מה לי הן מה לי דמיהן. הא למדת דלא שדי ר' ינאי אלא כשיש לו כדתני רב אושעיא. ורב אפילו ביש לו אוסר לקבל מעות. אלא ודאי היה להם פשתן כשקיבלו הדמים מרב כהנא. פי' רבינו ש"י זצ"ל באיזהו נשך דהא דשרי ר' ינאי לקבל דמים לאו דמים ממש דהיינו זוזי אלא פירות אחריני דומיא דתני רב אושעיא יין דמי חיטין וכן שמן דמי יין דלא מיחזי כריבית אבל זוזי ממש אסור אפילו לר' ינאי דמחזי כריבית. ורבינו תם זצ"ל מפרש דאפי' זוזי ממש שרי ר' ינאי לקבל כדהכא בשמעתין שקיבלו זוזי בעבור כיתנא ומסיק רב לטעמיה מכלל דר' ינאי פליג עליה ומתיר אפי' בזוזי וקיימא לן הלכה כר' ינאי כדמוכח באיזהו נשך דאמר רבא השתא דאמר ר' ינאי מה לי הן מה לי דמיהן מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק אע"ג דלית ליה. איתיביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרבא כולן אם יש לו מותר ואם לאו אסור א"ל התם הלואה והכא זביני:
3