אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תל״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 434

א׳ופסק מו"ר רבינו אבי העזרי זצ"ל הלכה כרב חסדא. וכתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל והשתא דמטלטלי משתעבדי לבעל חוב חייבין לשלם מטלטלי דשבק אבוהון בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בין אכלי בין לא אכלי דהוה ליה כמלוה על פה. וקיי"ל השתא מלוה על פה גובה מן היורשים בין ממקרקעי בין ממטלטלי אבל ודאי הניח להן אביהן מעות של ריבית אע"פ שהן יודעים שהם של ריבית אין חייבין להחזיר ואם הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן. ואמרינן עלה אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי. רבא אמר לעולם אימא לך רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ושאני הכא דכתיב אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידיה הוא דאזהריה רחמנא לבריה לא אזהריה רחמנ' והא דאמרינן חייבי' להחזיר מפני כבוד אביהן ה"מ כשעש' תשו' ולא הספיק להחזי' עד שמת כדאי' באיזהו נשך עכ"ל:
1
ב׳[דף קי"ב ע"א]
אמר רבא הניח להם אביהן פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאילתה מתה אין חייבין באונסיה דהא לא קבילו עלייהו נטירותא. כסבורין הם של אביהן היא טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול כל זוזא חשבי' ליה בארבעה דנקי דהיינו שני שלישי דמיה וכולהו דמי לא משלמי דאי הוו ידעי דבעו לשלומי לא הוו אכלי בישרא. והעור יחזירו כמות שהיא:
2
ג׳הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם. איכא דמתני לה ארישא דקאמר מתה אין חייבין באונסיה ואם הניח להם אביהם קרקע חייבין לשלם דאישתעבוד נכסים מחיים דאבוה דקסבר רבא חייב באונסיה משעת שאילה ופליגא דרב פפא דאמר לקמן דלא רמי חיוב אונסין אשואל עד שתיאנס. ואיכא דמתני לה אסיפא טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול ואם הניח להן אביהן קרקע משלמין פרעון שלם. אבל ארישא דמתה כדרכה לא דלא אמרינן אישתעבוד נכסי דלא דמי חיוב באונסין אשואל עד שעת אונסין והכא כי איתניסא ליתא לשואל והני לא קבלו עלייהו מידי והיינו דרב פפא דאמר רב פפא היתה פרה שאולה לו וטבחוה בשבת פטור מן הכל דלא אמרינן משעת שאלה איחייב ליה אקרן וקמא ברשותי' אפילו למלאך המות אלא משעת טביחה הוא דגזלה ואיסור שבת וגניבה באין כאחד ופטור מן הקרן דקם ליה בדרבה מיניה והואיל ואין קרן אין טביחה דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה:
3