אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תס״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 463

א׳וכתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל הכא בשמעתין. שמעינן מינה דאפי' במקום צרה אסור למיסר בר ישראל למלכות לא שגא גופיה לא שנא ממוניה:
1
ב׳[שם ע"ב]
ההוא גברא דאפקידו גביה ארנקי דפדיון שבויים אתו גנבי עליה שקליה ויהביה ניהלייהו אתא לקמיה דרבה פטריה א"ל אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא א"ל אין לך פדיון שבויים גדול מזה. נראה בעיני דהאי ארנקי דסתם שבויים הות ולא ניגבת בפירוש לפלוני שבוי וסבר אביי דאין זה שבוי ואהדר ליה רבה דהאי נמי שבוי הוא ושפיר עביד דפריק בה נפשיה מגנבי דאי ניגבית בפירוש לפלוני שבוי היכי קא מהדר ליה רבה דאין לך שבוי גדול מזה דנהי דהאי נמי שבוי הוא מכל מקום הא איהו אגבוה לצורכיה זכה בה ונמצא דהאי מציל עצמו בממון חבירו הוא:
2
ג׳[שם]
ההוא גברא דהוה קא סלקא אינשי למעברה הוה קא מסיק חד חמרא וקא בעי למיטבע אינשי אתא חד מנייהו שדייה לחמרא במיא וטבעיה אתא לקמיה דרבה פטריה רבה א"ל אביי האי מציל עצמו בממון חבירו הוא א"ל האי רודף הוא. רבה לטעמיה דאמר רבה האי רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו ושיבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור מאי טעמא מתחייב בנפשו הוא. ונרדף שהיה בורח מפני הרודף ושיבר את הכלים של רודף פטור לא יהא ממונו חמור מגופו. של כל אדם חייב מפני שאסור לו לאדם להציל עצמו בממון חבירו. ורודף שהיה רודף אחר הרודף להציל ושיבר את כלים בין של רודף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא שאם אין אומרים כך אין לך אדם שמציל את חבירו מיד הרודף:
3
ד׳[דף קי"ח ע"א]
מתני' הגוזל את חבירו או שלוה הימנו או שהפקיד אצלו בישוב לא יחזיר לו במדבר אם אין התובע רוצה לקבל לא יוכל זה לכופו לקבל חובו או פקדון במדבר דלאו מקום שימור הוא. על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר. ורמינהו מלוה משתלמת בכל מקום אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן. אמרי הכי קתני מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אם ירצה המלוה דידו על העליונה אבידה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן. והא דקתני במתניתין על מנת לצאת אוקימנא כגון דא"ל ניהוי האי מידי פקדון גבך וא"ל האיך אנא למדבר בעינא למיזל וא"ל האיך אנא נמי למדברא קאזילנא דמשמע דהכי קאמר ליה דאי מהדרת לי ניהליה במדברא מקבילנא ליה מינך. ואשמעינן דאע"ג דלאו תנאי גמור הוא אפי' הכי כיון דידע דאיהו למדבר נפיק על כרחו יקבל:
4