אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תס״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 464
א׳כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל שמעינן השתא ממתניתין ומברייתא דבמלוה את חבירו ביישוב אית לי' רשותא למיגבי במדברא ואפי' בעל כרחיה דלוה. אבל אי לא בעי מלוה לאיפרועי בדברא לית ליה רשותא ללוה למימר ליה למלוה קביל הני זוזי דאית לך גבאי אלא קיימי באחריותיה עד דמהדר ליה ביישוב כדאוזפינהו ניהליה ביישוב. וה"מ מלוה אבל אבידה דאישתכח ביישוב אי נמי פקדון דאיתפקד גביה ביישוב לית ליה למריה דאבידה או מריה דפקדון רשותא למיתבעיה לחבריה בדברא היכא דליתנהו גביה דלא מיחייב חבריה לאהדורינהו ניהליה בדברא היכ' דליתנהו גביה הכי נמי אי איתנהו גביה ולא בעי מרייהו למישקלינהו לית לי' רשותא להאיך לאותבינהו גביה ולמיזל אלא מיחייב באחריותייהו עד דמהדר להו ביישוב כדאפקרינהו ניהליה ביישוב עכ"ל. ומו' רבינו אבי העזרי זצ"ל כתב במלוה כדבריו אבל באבידה ופקדון שבא לידו ביישוב כתב שתלוי ברצון מי שבידו אם ירצה יחזיר לו במדבר אם יש לו שם ואם ירצה יחזיר לו בישוב אם אין לו שם והאחריות על הנפקד ולא המוצא ואם היה יכול להניחם בישוב אפשר להיות כדברי רבי' יצחק אלפסי זצ"ל שאם אין בעל אבידה או בעל פקדון רוצה לקבל במדבר שהאחריות על הנפקד ועל המוצא אבל מפני הסכנה הוציאם או שלא רצה להניחם משום דשומר שמסר לשומר חייב. ונאנסו נראה לי דפטור הנפקד והמוצא עכ"ל. וזה לשון באבי העזרי זצ"ל. מצאתי כתוב בשם רבינו יצחק בר אשר זצ"ל בפ' מי שאחזו אמר רבא מתקנתו של הלל הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת על כרחו אינה אינה מגורשת מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כרחו שמה נתינה מכלל דבעלמא נתינה בעל כרחו לא הויא נתינה ומאי דתקון הלל תקון ומאי דלא תקון לא תקון. מתקיף לה רב פפא ואיתימא רב אשי ודילמא כי איצטרך לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה. ואיכא דאמרי אמר רבא זו תקנתו של הלל הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה מתקיף לה רב פפא ואיתימא רב שימי בר אשי ודילמא אפילו בפניו נמי מדעתו אין בעל כרחו לא והלל מאי דאיצטריך ליה תקון:
1